Quantcast
Channel: אשה עובדת - טלי חרותי-סובר
Viewing all articles
Browse latest Browse all 180

שלוש הערות בשם האיזון

$
0
0

 

  1. אין לי בעיה עם ראשי ערים שמפטרים עובדים ערבים שכותבים דברי בלע נגד חיילי צה"ל, או שמחים על כל הרוג. באמת שאין. שיפטרו אותם. כל זמן שהדבר מתקיים על פי חוק, כולל שימוע ואפשרות לתת לעובד לומר את דברו, הכל בסדר.  יש לי בעיה עם ראשי ערים שלא מפטרים עובדים אנשי ימין, שכותבים "שמאלנים לתאי הגזים".

    ראוי שעובד ידע שמקום עבודתו בסכנה אם עבר גבולות ברורים. לא ראוי  לרוץ לתקשורת ולספר על פיטורי עובד ערבי (כמו שעשה ראש העיר חובב הפרסום של לוד) ולהתעלם באלגנטיות מדברים קשים שכותבים יהודים נגד ערבים, או נגד יהודים אחרים. פיטורים הוגנים צריכים להעשות על פי סט קריטריונים זהה לכולם – יהודים, ערבים, ימנים, שמאלנים, צפוניים, דרומיים, חובבי אבטיחים או משוגעי בננות. אי אפשר להתייחס לצד אחד של המשוואה ולהתעלם מצידה השני. עכשיו בוא נראה מי יהיה ראש העיר הראשון שיפטר את היהודי שקורא לרצח ערבים. אני, איך נגיד את זה, לא עוצרת את נשימתי בציפייה.

  2. אין לי בעיה עם הרס בתים של מפגעים או רוצחים. באמת שאין לי. ראוי שידע כל רוצח לאומני שביתו ייהרס. יש לי בעיה עם מי שרוצה להרוס בתים של רוצחים ערבים, אבל חושב שבתים של רוצחים יהודים לא ראויים לגזירה שווה. רצח הוא רצח, בין אם הוא מגיע מיהודי, ערבי, ימני, שמאלני, דתי, חילוני, ירושלמי או תושב רמאללה.

  3. אין לי בעיה עם שלילת חסינות מחברי כנסת מטורללים. באמת שלא. העובדה שאתה חבר כנסת לא הופכת אותך לבן אדם. אין לי שום בעיה עם שלילת חסינותה של חנין זועבי, שאפילו הציבור שלה הוכיח כי אינו חובב את עמדותיה, כשלא בחר בה לרשות העיר נצרת. גם על זחלקה הייתי מתפשרת, על אף שהאיש לא עמד על סיפון המרמרה, ולא קשקש בשכל אחרי חטיפת הנערים. אין לי בעיה עם שלילת החסינות של חברי כנסת ערבים, אבל אחריהם הולכת מירי רגב, שר החוץ חבר הכנסת איווט ליברמן, שקרא לפגיעה בפרנסה של ערביי ישראל, ועל הדרך גם אנשי הימין הקיצוני אורי אריאל, נפתלי בנט חובב המלחמה ויריב לוין. ידע כל חבר כנסת, שסובל משלשול ורבלי גזעני, שחסינותו בסכנה, יהודי, ערבי, ימני, שמאלני, כתום או ירוק. גזענות, שפירושה הפניית הזרקור, כל הזרקור, על רקע גזע, מביאה להתנהלות עלובה ופשטנית, שמגיעה מאלה שעולמם הקטן והנח מתחלק לשחור או לבן, לטוב או רע, לאוהב או אויב, בלי אפור ובלי אמצע, בלי יכולת לראות תמונת מצב מעט יותר מורכבת של הפסיפס האנושי. ראוי לפטר עובדים שקוראים להרג, לפגוע ברכוש של רוצחים ולשלול חסינות חברי כנסת בעייתיים – אבל הכללים צריכים לחול על כולם. אין כמו גזענות כדי להגיע לחריטה עמוקה ובלתי נסלחת  בהוויית המין האנושי. מי כמונו יודע.

 

 


Viewing all articles
Browse latest Browse all 180