במרכז הבינתחומי בהרצליה לא לגמרי מבינים מה רוצים מהם. הם הרי מדברים בציונות, לא לוקחים אגורה מהמדינה ומעודדים סטודנטים להתנדב. "אתיקה" היא מלה אהובה בבינתחומי. הם עובדים באתיקה. הם גם נורא חברתיים. הרי שם, דווקא שם, מסייעים לאוכלוסיות חלשות, מקלים על קבלת לוחמים בצה"ל וכל ה"בין-טחונים" הזה, שדבק בהם, לגמרי לא נכון, הרי כל סטודנט רביעי לומד על מלגה. הניקיון המופלא הזה לא עולה בקנה אחד עם עוד ועוד עדויות על האנשים שנבחרים ללמד בבינתחומי. במובנים מסוימים הפך בית הספר הפרטי הזה למגנט לאנשי הון-שלטון שמככבים גם באקדמיה, ולאנשי אקדמיה שלא מסתפקים במחקר, אלא דווקא בהון. כך למשל נכתב על פרופ' רונן ישראל שניהל את מרכז היזמות והיה מעורב עד צוואר בסיפור דני דנקנר, או פרופ' רפי אלדור, שהיה שותף בחברה של מולי ליטבק שמוכרת פורנו.
והנה מגיעה גם מודעה, שמפצירה באנשים, שרוצים להיות נושאי משרה או דירקטורים, לבוא לקורס בבינתחומי. ואלה המרצים בהם מתהדר המרכז ה"אתי": ראשון הוא יוסי בכר, האיש שהתנהלותו הכושלת כיו"ר בנק דיסקונט ניתבה את הבנק לביצועים מהנמוכים שידעה מערכת הבנקאות ב-2013.
הוא, כמו גם הדירקטוריון שלו, דווקא חשב שעבור עבודתו הלא-טובה מגיע לו פרס: בונוס בן לא פחות ממיליון וחצי שקלים. אחרי רעש תקשורתי גדול, והתנגדות המוסדיים, שגם הזכירו שמדובר בכסף שמגיע מהעמלות של כולנו, הוא ויתר. באמת תודה. מה בדיוק ילמד בכר באותו קורס בבינתחומי? שיעור בחזירות של נושא משרה? כך תזמין את חבריך לדירקטוריון, כדי שביום פקודה יצביעו עבור בונוס לא ראוי?
המרצה הנוסף שהבינתחומי מציע באותו קורס הוא עודד שריג, האיש שהיה המפקח על הביטוח באוצר, אחד החלשים שבהם, ונתן לשלמה אליהו את השליטה במגדל, לשם הוא אמור להגיע עכשיו, אחרי שנת צינון, כיו"ר. התהליך הזה, שמרוח בכותרות העיתונים כבר שבועות, נעשה בניגוד לדעת האוצר, ובעיקר בניגוד לכללי אתיקה בסיסים וטעם טוב.
שריג עצמו לא מבין מה הבעיה ("אני אדם פרטי היום"). לבינתחומי, מסתבר שזה לא ממש משנה. מה הוא ילמד את הדירקטורים הפוטנציאלים? כיצד לייצר יחסי הון שלטון בהיותך רגולטור, ולהשתין מהמקפצה על חשבון העמיתים? שריג גם פוגש סטודנטים שלא מן החוץ. מפחיד לחשוב מה הם לומדים ממנו בכיתה. אתיקה כבר אמרנו?
מרצה שלישי באותו קורס הוא שלמה נס. מדובר במי שזכה לכינוי "המפרק של המדינה", שלאחרונה נחקר על ידי הרשות לניירות ערך וכיכב בתחקיר הזה. המרצה הרביעי הוא שלמה מעוז, על מעלליו אפשר לקרוא כאן.
תגובת הבינתחומי, (היחידה להכשרת מנהלים, בחיי, זה השם) לשאלה מדוע התבקשו דווקא האנשים האלה לבוא וללמד שם, מעידה או על חוסר ידע מינימלי, או על אטימות מוחלטת: "המרצים בקורס דירקטורים מביאים עמם ניסיון עשיר שיכול לתרום רבות למשתתפים בקורס", הם כותבים, "אנו מאמינים, כי המרצים בקורס צריכים להימצא במרכז העשייה התאגידית, תוך שאיפה שלנו לשמור על ערכים ועקרונות המוצגים בקורס. במידה והתנהלותם המקצועית נבחנה או נבחנת על ידי רשויות אכיפת החוק ולא נמצא מקום להגיש כתב אישום, או לא נמצא שמדובר בעבירה אתית, אין כל סיבה למנוע את העסקתם. בנוסף, אנחנו מאמינים שנכון להביא בפני המנהלים נושאים ודוברים שחשופים לביקורת ציבורית כזו או אחרת ולאפשר דיון בנושאים רגישים, טעונים ושנויים במחלוקת כשמשתתפי התכנית רשאים לשאול את הדוברים כל שאלה העולה על דעתם".
על פי ההיגיון הזה אל תתפלאו אם בקורס הבא למנהלים מתחום המשפט למשל, שיקרא "כך תמקסם את יכולותיך מול המשטרה" יעמיד הבינתחומי את רונאל פישר על בימת המרצים, הרי עוד אין כתב אישום, ויש לו ניסיון, ועוד איזה ניסיון. המנהלים שישלמו על הקורס יוכלו לשאול אותו שאלות נוקבות. ברור.
על פי אותו היגיון יוזמן בשלב הבא גם מוטי זיסר להיות מרצה ב"יחידה להכשרת מנהלים". הקורס שילמד יקרא "השמדת ערך או: תספורת שרק אני לא נפגע ממנה", והוא ייועד למנהלים ותיקים שרוצים להפוך למיליארדרים על חשבון בעלי האג"ח. הרי כתב אישום אין, ויש ניסיון. המון ניסיון. וגם פעילות במרכז העשיה התאגידית. ברור. לאותו קורס אפשר להביא גם את לב לבייב או אילן בן דב. למה לא.
קורס נוסף למנהלים יפגיש אותם עם המרצים הדגולים מוריס טלנסקי או טוב מזה – אורי מסר. שם הקורס "כך תסייע לבעל משרה במעטפות כסף מזומן" – יש ניסיון, אין כתב אישום, מרכז העשייה, אפשר לשאול שאלות נוקבות.
הבינתחומי עשה לו מנהג: הוא מנופף בשמות מרצים בעייתים, הופך אותם למודלים לחיקוי ומדבר בלי בושה על חשיבות הערכים והאתיקה. השכלה גבוהה, עלאק, היחידה להכשרת מנהלים. עבור בצע כסף (הקורסים האלה יקרים) יעשו בבינתחומי הרבה, כולל השחתה, סטנדרט כפול והתיימרות שאין לה כיסוי. אתיקה בבינתחומי. הצחקתם.