מי אמר חברת חשמל, ולא קיבל?

ממש ברגעים אלה (יום א', 9:30 בבוקר ) עומדת תהילה ינאי , מנכל חברת BDI על הפודיום בבית חיל האוויר בהרצליה, ומקריאה את  רשימת החברות שהכי טוב לעבוד בהן בישראל. הרשימה שמתפרסמת במגזין דמרקר זו הפעם השמינית, כוללת השנה  סוג של  מהפיכה – אינטל ירדה אל המקום השני ובמקום הראשון, כן גבירותיי ורבותיי – חברת החשמל. 50,000 עובדים נשאלו השנה איפה היו ממליצים לעצמם, ולחבריהם, לעבוד, והמקום הכי נחשק בישראל היום, הוא אחד המקומות שמעוררים  הכי הרבה תגובות צרכניות נזעמות.  אוהבים לשנוא את חברת חשמל, אבל רוצים לעבוד בה.

התוצאות לא צריכות, כנראה, להפתיע אף אחד . העובד הישראלי חרד עד היסטרי. בשוק עבודה כל כך הפכפך הוא מחפש נקודת אחיזה שתיתן לו קצת בטחון תעסוקתי. מחפש, מחפש, ולא מוצא. לא לחינם פורחים הועדים, לא סתם כך נעשית העבודה המאורגנת משאת לב גם במגזרים כמו חברות הסלולאר למשל. בשנים האחרונות, עם המשברים הכלכליים, והקפיטליזם החזירי שמייצר אי שוויון קשה במשק, משכורות עתק מצד אחד ומליון עובדים עניים מהצד השני , אף אחד כבר לא יודע מה ילד יום. עם כותרות קשות לא הולכים למכולת , עם ועד חזק שמגן עליך, חשמל בחינם, בטחון תעסוקתי מוחלט שנובע מהסכמים קיבוציים , הסתדרות שמכופפת בימים אלה את יאיר לפיד – עם כל אלה דווקא מסתדרים.

במקום השני כאמור אינטל – עוד אי של יציבות תעסוקתית, אבל  במקום השלישי עוד הפתעה  – בנק לאומי שקפץ  קדימה מהמקום השמיני בשנה שעברה. גם בנק הפועלים נמצא בעשיריה הראשונה. אז מה אם הבנק נותן למנכל/ית 5-8 מליון שקלים בשנה ומפטר 800 עובדים, חלקם מבוגרים? אז מה אם הוא מחזיק "עובדים זמניים"  במשך 4-7 שנים, במשכורות נמוכות, כדי שיעשו את העבודה ואחר כך יזרקו אל הקרח? זה לא מפריע לעובד הישראלי לרצות להיות עובד בנק. אולי יום אחד, אם רק ידע להתברג קרוב לצלחת הועד, אולי עוד יחליף את ציון קינן.

בעשירייה הראשונה נמצאת גם ספינת הדגל הנצחית שלנו, טבע, שטראוס סוגרת אותה, ועוד ארבע חברות הייטק נמצאות שם, נוסף על אינטל– HP , גוגל, מיקרוסופט, ובמקום התשיעי – שימו לב – אמדוקס, החברה שפיטרה מאות עובדים במשבר 2009 , וטסה בגלל זה אל המקום ה-34 באותה שנה, אבל סלחו לה. אלה לא סטרט אפים קטנים ומעורערים, כאלה שהמנכל מתעורר באמצע הלילה  שטוף זיעה ולא יודע איך לשלם את המשכורות הבאות . לא לא  העובד הישראלי מדבר על יזמות, אבל כשהוא נשאל איפה הוא רוצה לעבוד, הוא מאחל לעצמו יציבות גדולה – אינטל על 9000 עובדיה, אמדוקס (8000) , מיקרוסופט שלא תיסגר פתאום, או גוגל הקטנה , אבל איזה שם עולמי.

והנה עוד נתון מעניין – נמל אשדוד שהיה בשנה שעברה במקום ה-39 קפץ  אל המקום ה-30 , הרבה לפני חברות קצת יותר סולידיות, נגיד אסם או ורינט. לפעמים כותרות רעות עושות בדיוק את ההיפך- במקום לגרום לאנשים לרצות לברוח ממקום מושחת, הן גורמות להם להתקרב.

יהיו מי שילינו על הבחירה המאכזבת  דווקא  במונופולים, או מההשתוקקות  המאכזבת עוד יותר  להיות דווקא חלק מהמחוברים, אלא שהעובד הישראלי, שהוא גם אזרח ישראלי מעורער ומוטרד, מחפש , לפחות בפנטזיה, קצת לנוח. בשוק עבודה כל כך דרמטי, ובמדינה כל כך סוערת, האם מישהו יכול להאשים אותו?

 2013                                                    2012           תחום