השבוע הבנתי שלא כולם מכירים את אלון חסן. "אלון מי?" שאל אותי שכן שלא הבין על מה המהומה "אלון חסן" עניתי בחוסר סבלנות מסוים "יו"ר ועד פועלי נמל אשדוד, השולט הכל יכול באחד הארגונים/ המשאבים החשובים בישראל". "לא רואה טלביזיה" פסק האיש והלך לדרכו.
השבוע הבנתי שיש אנשים שמכירים את אלון חסן מצוין. יהושע פרץ, למשל, אביו הרוחני של איש הוועד הנכחי, ומי שהיה יו"ר ועד העובדים המיתולוגי של הנמל, והכניס לשיח כבר בשנות השבעים את העיקרון – "יש לנו שלטר, ולכן נקבל כל מה שאנחנו רוצים". פרץ לא מבין מה הבעיה. http://www.themarker.com/career/1.2048007 הוא חושב שחסן הוא "מותק של בחור, בחור עשר, גאון ששיחק בבורסה כבר בבית הספר, ותמיד עשה כסף. הוא לא צריך את הנמל כי יש לו עסקים אחרים, בשבילו זו סתם תעסוקה". עבור פרץ העולם מתחלק לשחור ולבן, בעדי או נגדי, עובד או טייקון. כשחסן פועל למען העובדים "שלו" הוא מכניס פחות כסף לכיס של הטייקונים, ברור, אחד ועוד אחד שכזה, מתמטיקה של נתבים (70,000 שקל בחודש). העובדה שעובדי הנמל, שפעם עבדו קשה והיום הרבה פחות, מתנגדים לרפורמה שתיטיב עם כולנו, ומרוויחים על עבודה די פשוטה הון עתק יחסית לרופאים או עובדים סוציאליים – לא מטרידה אותו. בשביל פרץ, שמכיר טוב את חסן, הסולידריות נגמרת בשערי הנמל. מי שמסוגל לנצל את המערכת לטובתו – שיהיה לו בכיף.
השבוע הבנתי שלכל סיפור יש נקודת רתיחה. על פעילותו הלא מבורכת של אלון חסן והחברות הפרטיות שלו, שעושות עסקים עם הנמל, על הנפוטיזם, על השביתות איטלקיות הלא ברורות, על ההתנהלות האלימה והכוחנית, נכתבים כבר שנים תילי תילים של מילים בהארץ ודהמרקר. מוקדי הכח התרגשו, אבל מעט. הייתה חסרה איזו רוח גבית, אותה קונסטלציה של תנאים שגורמת לאותו סיפור בדיוק לצוף על פני השטח, ולעשות מהפיכה. והנה עכשיו זה עולה שוב. הטלביזיה מרימה את הכדור, אותו כדור, ופתאום אי אפשר להתעלם. הסיפור מגיע לנקודת רתיחה שלא מאפשרת לסיר להמשיך לבעבע, הוא חייב לגלוש. אז שלי יחימוביץ', מגנת הועדים הגדולים, יוצאת באופן אישי לחלוטין נגד האיש המושחת (להזכיר- הנתונים היום פרושים לפניה גם קודם, אבל היא לא פצתה פה) ועופר עיני, האיש שביסס את שלטונו ההסתדרותי על ועדי חברת החשמל והנמלים, וכופף את ידו של שר האוצר בקלות מפתיעה כדי לשמור עליהם, פתאום גם הוא מצטרף לחגיגה. לא שהאיש מההסתדרות יסכים לבוררות חובה לפני שביתה, לא צריך להגזים, אבל אפילו הוא מבין, באיחור לא אופנתי, שאלון חסן האיש- עושה לו נזק.
השבוע הבנתי שמדינת ישראל קצת פחות חשובה לעופר עיני מהדימוי שלו. כמו גילה אדרעי שעלתה לו על העצבים והודחה רק כשהודיעה לו שהיא לא רואה בהסתדרות ארגון יציג של הרכבת (כל ההשבתות שמיררו את חיי כולנו לא עשו את העבודה), גם אלון חסן עושה לו בעיות בבית. עיני יודע שבישראל 2013 לעצור את העבודה בנמל ולפגוע ביצוא בגלל מסיבה פרטית של עובד, זה אולי נו- נו- נו, אבל למכור לנמל חומרי ניקוי מחברה פרטית שהקמת ורואים את זה בטלביזיה– זה סיפור אחר לגמרי .
אלון חסן הוא חדשות ישנות. לו הייתה מנהיגות אמיתית ונקייה בישראל, הוא לא היה יושב שם רגע אחד אחרי שפורסמה הכתבה הראשונה, אבל השבוע הבנתי -כמה מתסכל –שבהינתן הממשלה הזו, שר האוצר החלש הזה, ההסתדרות הזו שמגנה על הפועלים העשירים, בהינתן העובדה שאלה האנשים שיושבים על ברזי הכח, קשה מאוד לקצר תהליכים.
את המחיר, כמו שאוהבים להגיד בטלביזיה, נשלם כולנו.