אם יש משהו שהבחירות המוניציפאליות האחרונות לימדו אותנו, זה שהזירה המקומית שייכת למין הגברי. עדיין. 42 נשים רצו לראשות רשויות מקומיות. שתיים גם נבחרו: מרים פיירברג הנצחית מנתניה, שזכתה ביותר מ-70% מן הקולות וגם ליזי דלריצ'ה הצעירה מגני תקווה, שהצטרפה אליה. מן הרשימה נגרעה הפעם פלורה שושן שהובסה במצפה רמון. בתחילת נובמבר תצטרף, אולי, אישה נוספת. יעלה מקליס מיהוד הובילה בעיר עם 36%, אבל זה לא הספיק בסיבוב הראשון. שלוש נשים נוספות, ומכהנות, יתמודדו בדצמבר ינואר – ערד, מועצה אזורית בני שמעון ומעצה אזורית יואב. ימים יגידו מה יהיו התוצאות.
נגיד שכולן תכנסנה לרשימת המובילים – שש נשים שלמות ב-256 רשויות. אם ננכה, כמו שאוהב ראש הממשלה להגיד, רשויות ערביות וחרדיות, שם אין סיכוי בשלב זה שאישה תתמודד וגם תנצח (ע"ע חנין זועבי, שלמרות המוניטין והחמולה העצומה ממנה היא מגיעה, זכתה בנצרת בפחות מ-20% מהקולות) עדיין נותרנו עם 6 ראשות מול בערך 170 ראשים.
אחת הסיבות הניתנות באופן כמעט אוטומטי לכישלון טמונה, לא במפתיע, בהתנהלות נשות ישראל. לו נשים, מחצית מהקולות הבוחרים, היו מצביעות למועמדות – הכל היה נראה אחרת. עו"ד ליאל אבן זוהר לא הייתה זוכה ב-14% בלבד מהקולות בראשון לציון, עינת קליש רותם לא הייתה זוכה באותו מספר מול יונה יהב בחיפה, ונורית אבנר לא הייתה זוכה ב-18% ברמת השרון, מול ראש עיר מכהן ובעל כתב אישום. בנצרת זכתה ליה שמטוב ל-19% מול הגזען המואשם גפסו. הצלילה לתוך המספרים מוכיחה שנשים שהתמודדו מול גברים הפעם זכו במקרה הטוב, ברבע מן הקולות, לרוב בהרבה פחות מזה. איך זה יכול להיות? סוף סוף באה אישה רצינית, שמה נפשה בכפה ומוכנה להיכנס לביצה הרעילה הזו, אבל נשות עירה (נשות עירה!) מפנות לה עורף. איפה הסולידריות הג'נדרית? איפה האפליה המתקנת, שנעשתה מחויבת המציאות אם המטרה היא לשנות מציאות? נשים, לכאורה, לא יכולות להתלונן על מצבן כל זמן שאינן עוזרות לנשים אחרות להגיע לעמדות מפתח. הכל נכון, אלא שרוב הנשים בישראל הוכיחו כי הן חושבות אחרת.
בניגוד לש"סניק שסבור כי די במועמד מזרחי חובש כיפה כדי להצביע עבורו (גם אם יכולותיו לנהל עיר מוטלות בספק) הרי שנשים חושבות בדרך כלל שאין די ב-וי על פרמטר אחד. כאן הן חשדניות, כדי לתת את תמיכתן הן רוצות לראות פוטנציאל ברור יותר להצלחה.
קרנית פלוג היא אישה שזכתה לתמיכה נשית מקצה לקצה, אבל לולא הייתה עושה עבודה מספיק טובה כדי לזכות בתמיכתו של סטנלי פישר –נגיד מוערך שהכל בדברו –ולולא אצילותה האישית בחודשים האחרונים, הייתה נותרת הרחק מאחור. חשוב גם לזכור שהיא נאלצה "להרשים" שני גברים לבנים, שמנים ומנותקים. גם רקפת רוסק עמינח מבנק לאומי היא אישה, אבל קודם כל בנקאית מן השורה הראשונה, וכמוה גם לילך טופילסקי- אשר, שמונתה לאחרונה למנכל בנק דיסקונט על ידי דירקטוריון גברי למשעי.
נשים תומכות בנשים לא כי הן נשים, אלא כי הן מוכיחות יכולת, רק שבאופן פרדוקסלי, לנשים הרבה יותר קל לזכות באהדתם המקצועית של גברים. כל המועמדות שנכנסו הפעם למועצה, אך לא זכו בראשותה, צריכות לזכור שאם הן רוצות להצליח בפעם הבאה, יש מגזר אחד ששווה להשקיע בו. האחיות שלהן.
