מ' ילדה את בנה הבכור, ומצאה את עצמה בסיטואציה שלא הייתה מוכנה לה: על אף שתכננה לקחת חופשת לידה ארוכה התברר לה כי במקום עבודתה האהוב זקוקים לה מאוד. כך מצאה את עצמה במשרד רק שבועיים אחרי לידה לא פשוטה, כשבנה צמוד אליה כל הזמן. התגובות היו מעורבות. חלקן שיבחו על היותה בלתי מפונקת ויודעת לשלב בין כל תחומי החיים – ובמהירות. השבחים גם הזכירו שלא "זרקה" את בנה לידיה של מטפלת אלא המשיכה להניק, והוא, שהיה לא מעט בקנגורו, חש כל הזמן את פעימות ליבה.
במקביל הגיעה הביקורת. "את באמת חושבת שתינוק בן יומו צריך לבלות את שבועותיו הראשונים בתוך הרעש הזה?" שאלה אישה שערערה את בטחונה העצמי "ואת – באמת בשיא כושרך הפיזי והמנטלי זמן כל כך קצר אחרי לידה?". "את לא חושבת שאת מזיקה לעצמך עבור התאגיד?" שאל גבר ביקורתי במיוחד "ומה כל כך חשוב בקריירה שהיא צריכה לבוא על חשבון המשפחה?"
מ' הקשיבה לכולם אבל אמרה לעצמה שזה המצב. מצד אחד נוצר משבר שרק היא יכלה לטפל בו ביעילות הכה אופיינית לה, מצד שני, לא נתכחש, היה משהו מגניב בחוסר הנכונות להיכנע לתכתיבים "נשיים". מ' לא הייתה מה"אוי אוי אוי , כמה שאני שבירה, ילדתי –הדבר הכי טבעי בעולם, בתקופות מסוימות עשו את זה תחת עץ בשדה- ועכשיו העולם ישרת אותי". היא הייתה גאה בפמיניזם המתפרץ שלה, ביכולת להחליט עבור עצמה מה טוב לה ,ולבנה. היא גם ידעה בסתר ליבה שהעובדה שהבוסית שלה עשתה בזמנה את אותו הדבר, ותחושת הנעם הזו מהעובדה שכולם נורא צריכים אותה – השפיעה עליה לא מעט.
עם ביתה שנולדה אחרי פחות משנתיים, הסיפור היה שונה לחלוטין. מ' כבר גרה במקום אחר, הייתה בין עבודות, ולקחה לעצמה חופשת לידה בת שנה. כששואלים אותה היום מה היה נכון יותר, היא נותנת תשובה פשוטה: "מה שהיה נכון עם הילד הראשון לא היה נכון עם הילדה השנייה, ולהיפך. ומי בכלל מחליט מתי בדיוק נכון לאישה לחזור מחופשת לידה?"
הנושא הזה עומד להיות חם מאוד בסוף מאי. יעל אנדורן שהתמנתה לאחרונה למנכל משרד האוצר תלד, והשאלה מתי תשוב למשרד תעלה גלים של אמירות עקרוניות. בואו נוריד לרגע נושא אחד מהשולחן – בניגוד למ', חופשת הלידה של יעל אנדורן אינה ענין פרטי שלה. נשים שפורצות תקרות זכוכית ומגיעות כל כך גבוה, יוצרות מציאות חדשה. ההחלטה של אנדורן תשפיע על לא מעט נשים שנמצאות במצבה ' וכמובן על אלפי מעסיקים, לכן כל תגובה בסגנון – "זה עניין שלה"– פשוט לא נכונה כאן. הסיטואציה המעניינת הזו יוצרת כר רחב לשאלה עקרונית והרבה יותר גדולה: מי מחליט עבור אישה מתי בדיוק נכון לחזור מחופשת לידה?
בישראל אורכת היום חופשת הלידה בתשלום 14 שבועות. החוק קובע כי היא יכולה להאריך לשישה חודשים אך המדינה לא מגשרת על הפער. בישראל ניתנת גם חופשת לידה בת 8 שבועות בתשלום לגברים, (מתוכם לפחות 21 ימים רצופים) שיכולים להחליף את הנשים החל מהשבוע השישי ללידה , ובאופן כמעט מוחלט – לא מנצלים אותה. במדינות סקנדינביה חופשות הלידה לנשים נעות בין חצי שנה לשנה, ואף יותר מזה. בארצות הברית לעומת זאת – חופשת הלידה בתשלום המדינה פשוט לא קיימת. אם התמזל מזלך את עובדת בארגון שמעניק אותה כחלק מתנאי הרווחה.
חוקי העבודה במדינות המערב מתחשבים בעובדה שלידה היא משבר, במובן זה שהחיים לפני ואחרי, אינם אותם חיים. לידה היא תהליך נפשי ופיזי, והתפיסה הרפואית, שמתבטאת במושג "משכב לידה", היא ששישה שבועות הם פרק זמן מינימלי לחזרה לאיזון. כל מי שילדה יודעת שזה לא תמיד מספיק. גם אם מכאובי הגוף הופכים לזיכרון מטושטש, הרי שהנפש, ההורמונים, יחד עם המחסור הקשה בשעות שינה, הופכים הורים לפגיעים במיוחד.
אבל יש גם יוצאים מן הכלל, יוצאות מן הכלל במקרה הזה, אותן נשים שנעמדות על הרגליים הרבה יותר מהר מאחרות, ומוכיחות שחזרה לשגרה היא ענין של מה בכך. אותן נשים גם תהיינה בדרך כלל אלה שיטענו ש"אין סיבה שתהליך טבעי יפגע בקריירה". המבקרות יגידו שהן מתעלמות מצורכיהן האישים ופוגעות בעצמן, ובמשפחתן. המבקרות, חשוב לזכור, עושות השלכה.
בחזרה לחוקי העבודה – בישראל אישה רשאית לחזור לעבודה, אבל היא מאבדת, בצדק, את תמיכת המדינה. מצד שני, עצם ההודעה שהיא חוזרת לעבודה (לא בגניבה אחרי גבו של הביטוח הלאומי) אינה עבירה על החוק. הטענה של ארגוני הנשים שחזרה מוקדמת לעבודה תייצר מציאות בה ניתן ללחוץ על אישה לשוב גם כשהיא לא רצה בכך, היא טענה רלוונטית. מכאן נובעת גם ההתנגדות הגורפת להצעה לקיים "חופשת הלידה גמישה", אותו פתח ללחץ מצד המעסיק לשוב אל המשרד הרבה לפני שהעובדת מוכנה לזה.
והנה המסקנה – עקרונית ,חופשת הלידה בישראל צריכה להיות קשיחה לחלוטין כדי לעזור לרוב היולדות לבלות ללא דאגות את פרק הזמן הקצר הזה בבית. אינטל ומיקרוסופט נחשבות למעסיקות נאורות במיוחד כשהן מגדילות לעשות ואחרי חופשת הלידה הרשמית הן עוד נותנות אפשרות לחזרה מדורגת לעבודה, כולל מענקים. אבל מה עושים עם כל האנדורניות, וגם המ'ימיות, שכן רוצות להחליט בעצמן מה נכון ומה לא נכון עבורן, עבור הגוף והנפש שלהן, עבור הילדים והמשפחה שלהן, וכן כן – גם המילה הגסה הזו, הקריירה?
חופשת הלידה של יעל אנדורן עומדת להיות "גמישה מאוד", אלא שאין להשליך ממנה אל הכלל. רוב הנשים לא מקבלות תפקיד חלומות שקשה לסרב לו רגע לפני לידה, הן לא עומדות בצומת דרכים קריטית, הן לא מקבלות מקפצה מקצועית שיכולה, לכאורה, לפגוע באיזון בית-עבודה.
כללית, עדיף לגמרי לנצל את חופשת הלידה הניתנת על ידי המדינה כי זהו לעיתים קרובות פרק הזמן היחיד בו יכולה האם העובדת להיות באמת, בפול טיים, עם הרך הנולד.
ולפעמים, בנסיבות מיוחדות, מאוד מיוחדות, אין ברירה אלא להתנהל אחרת. חשוב להקשיב לביקורת, חשוב להבין את המחיר, חשוב בעיקר לזכור שמדובר בנסיבות מקומיות, חד פעמיות, הכי חשוב- לא להפוך את זה לנוהל.