מנהל מקרקעי ישראל, או רשות מקרקעי ישראל בשמה לאחר הרפורמה, היא גורם קריטי במקום בו 93% מהקרקעות בידי המדינה. גורם חשוב בתוך הרשות היא חטיבת השירות, שמטרתה "הגברת השירותיות, היעילות והפניות ללקוחות". כל כך חשובה חטיבת השירות, עד שהיא פועלת ללא מנהל כבר למעלה מחצי שנה, מאז עזב זה האחרון בספטמבר 13', אחרי כמה חודשים בלבד. באין מנהל יש ממלאת מקום – ליאורה טושינסקי, היא סגנית מנהל הרשות, אלא שזה אינו תפקידה היחיד, וגם לא המרכזי . ברשות מקרקעי ישראל דווקא מודעים לחשיבות המינוי. מדובר, על פי הדוברת, ב"אחד משלושה מנהלי חטיבות בכירים, לו נועד תפקיד משמעותי בקידום הרפורמה ברשות". אבל אין מנהל. שימו לב למה (את התיאור המלא נתנה דוברת המנהל): "בשלב ראשון נערך מכרז פנימי , אשר לא העלה מועמדים, ובעקבותיו יצאה הרשות במכרז פומבי, על פי הכללים הנהוגים במדינה . קיימנו שני הליכי מכרז פומבי שבשניהם לא נמצאו מועמדים מתאימים. תוצאות המכרז השני התפרסמו השבוע. במכרז זה, מספר המועמדים אשר עברו את תנאי הסף וזומנו לבחינות עמד על 44. מתוכם 12 עברו את כל שלבי המיון ו- 8 זומנו לוועדה. בשבוע שעבר התקיימה ועדת בוחנים ,שראיינה את כל המועמדים אשר היו ראויים ובעלי ניסיון\ ועם זאת נמצא כי אף אחד מהם אינו מתאים לתפקיד. הנימוקים המרכזיים שציינה הועדה כוללים: היעדר היכרות עם תחומי העיסוק של הרשות וענף המקרקעין, והיעדר היכרות עם המגזר הציבורי/ ממשלתי. לאור זאת" מסיימת הדוברת "יבחן מחדש תיאור התפקיד של מנהל חטיבת השירות. לאחר הבחינה המחודשת, יערך שוב מכרז פנימי, על פי כללי התקשיר".
נו, אז מה בדיוק קרה כאן? איך עשינו סיבוב אחד גדול רק כדי להתחיל מהתחלה? ככה זה עובד: על פי הוראות נציבות המדינה יש לחפש קודם כל מועמד בתוך המשרד. לוקח זמן? אז מה, יש לנו . מועמד כזה לא נמצא. בשלב הבא יצא מכרז פומבי. עוברים עוד כמה חודשים עד שהוא מפורסם ואנשים עונים. זה קרה פעמיים, לא פחות. בפעם השנייה עוברים את תנאי הסף 44 אנשים שנשלחים לבחינות מיון – כמה זה עולה לנו ? עשרות אלפי שקלים, בלי לדבר על הזמן המתבזבז . 12 אפילו עוברים את המבחנים וממשיכים לראיונות שונים – עוד כמה שבועות חלפו עברו ביעף. בשלב האחרון הם מגיעים לוועדה שם יושב גם מנכל הרשות, שמחליטה, הפתעה הפתעה, שאף אחד לא מתאים – למה? כי אין להם נסיון, או ידע, בתחומים הנדרשים. עכשיו שמישהו יסביר לי למה 44 איש מטורטרים למכון מיון, חלקם עוברים עוד כמה חלקים של מסע מתיש – אם אפשר לראות כבר בקורות החיים שלהם אם יש, או אין, ניסיון וידע? נגיד שאנחנו מחפשים מנהל בית ספר, ונדרשות חמש שנות ניהול, ועוד תואר שני במנהל חינוכי – האם הדברים האלה לא מופיעים בקורות החיים של המועמד? האם צריך לשלוח עשרות אנשים ללא נתוני בסיס למכוני מיון יקרים רק כדי להחליט אחרי חצי שנה שהם לא מתאימים לדרישות הראשוניות? מסתבר שבמקרה מנהל חטיבת השירות זה לא היה בדיוק ככה. בדרישות התפקיד שפרסמו נדרש נסיון רלוונטי בניהול יחידת שירות בהיקף גדול, ולא היכרות עם המגזר הממשלתי" מספר אחד המועמדים "בנוסף, במפגש עם נציג הרשות שנערך בבוקר האבחונים במכון "קינן-שפי" נאמר במפורש כי הרשות נמצאת במהלך שינוי מהותי, וכחלק ממנו מעוניינים לקלוט חברי הנהלה מהשוק העסקי/פרטי, בעלי נסיון רלוונטי בעולמות השירות, שיסיעו לעשות מהפך בתחום. פתאום, בסוף התהליך, מסתבר שנדרשת היכרות עם המגזר הממשלתי. התהליך מעלה ריח לא טוב של מכרז תפור/מכור.זהו בזבוז נוראי של כספי ציבור, וזלזול באנשים שבאמת ובתמים רצו לתרום מניסיונם לרשות ממשלתית".
בין אם המכרז תפור (הרשות מכחישה נמרצות) או לא,לפעילות החלמאית הזו יש כמה השלכות: תפקיד חשוב עומד לא מאויש, כסף ציבורי מבוזבז, והשירות שאתם מקבלים ממנהל מקרקעי ישראל נראה בערך כמו תהליך מיון המועמדים – חלש, צולע, בזבזני ולא אכפתי .אף ארגון פרטי לא היה מעז להזניח תפקיד כל כך חשוב, אבל אנחנו במגזר הציבורי, יש לנו קביעות, ועד, הסכם קיבוצי, ומענק עידוד שנקבל בין אם נעבוד או לא – למה שנתאמץ? למה שלא נבזבז כספי מדינה וזמן יקר? מי בדיוק עומד לנו על הראש כדי לוודא שדברים כאלה לא קורים? עכשיו כל התהליך הזה מתחיל מחדש. עוד זמן, עוד כסף, ומי אומר שהפעם – אחרי שנה שלמה– הוא באמת יצליח?