כמה טוב שבאת הביתה? צילום: מוטי מילרוד
הפתרון הראשון הוא מוניות שירות. השלט המפתה של אותן מוניות – שלא ברור מדוע זה שמם, בהתחשב בעובדה שמדובר במיניבוסים קטנים- קובע מחיר הגיוני צפונה וגם לירושלים, אלא שאליה וקוץ בה. ראשית, לתל אביב אין "מוניות שירות", שנית "מוניות השירות" לא עושות באמת שירות. רוצים להגיע צפונה? אין בעיה. קודם כל תמתינו עד שיואיל המיניבוס להתמלא – עוד סוג של שיטה ישראלית משונה באמצע הלילה, המאפשרת המתנה של עד שעה וחצי, לא פחות. שנית, ייקחו אתכם ישירות לחיפה. גרים בעתלית? קבעתם משכנכם בגבעת אולגה? נתניה? הרצליה? טאף לאק. "מונית השירות" לא תעצור גם לא בנקודות עצירה מוכרות כמו תחנות אוטובוס, כדי לאפשר לנוסעים שלא גרים בנקודות קצה, להגיע בזול יחסית, הביתה. שירות זה לא העניין של הרשויות בישראל. עכשיו תשאלו למה, כמו ששאלו יוהאן ויוהנה (שמות בדויים) זוג הולנדים צעירים וחביבים שלא ידעו שאסור להגיע לישראל בשישי בלילה, כשגילו שהדרך לזיכרון יעקב, התחנה הראשונה שלהם בישראל, תעלה קרוב ל- 500 שקל, כולל תוספת 4.40 שקלים למזוודה ועוד חמישה שקלים לשדה. התשובה, כמובן, פשוטה: מי יממן את מוניות הספיישל אם לא נחיל האדם שבסך הכל רוצה להגיע הביתה בשלום בסוף השבוע? מי יעניק לנהג המונית הפרטית יותר ממאה יורו כדי לנסוע 80 קילומטר בישראל, ולא לטוס, נגיד, הלוך וחזור לאילת?
"500 האנדרד שקלס?" שאלה יוהנה הצעירה שוב ושוב, כשהיא מסדרת את התרמיל על גבה, ושוקלת עם יוהאן לנסוע לתל אביב ב-163 שקלים "בלבד", ולקוות שבאחת בלילה ימצאו מקום להניח בו את הראש. קשה היה להתעלם מהפרצופים של השניים, שישראל עמלה כה קשה להביא הנה, רק בשביל שייתקלו ברגע הראשון ב"חוויה הישראלית".
גם אני עברתי את התהליך הלא מלבב הזה לאחרונה. כשהבנתי בשדה שאין סיכוי לעלות על "מונית שירות" שתעצור בתחנת אוטובוס על כביש תל אביב- חיפה, שאלתי למה. הנהג הודיע לי שזה לא הוא "אלא ההוראות", והביא מפקח לאישור דבריו. דימיטרי הסביר בתורו ש"אלה ההוראות של רשות שדות התעופה" וש"אין מה לעשות". בשלב הבא הוא קרא לפקח רמי שלום, שהגיע עם הסבר חדש "זה לא אנחנו, זה משרד התחבורה". בקצב הזה לו היה בנמצא פקח שלישי הייתי שומעת שראש הממשלה בכבודו ובעצמו קבע שאסור למונית השירות לעצור, נגיד, בהרצליה. הסולידריות של נהגי מוניות השירות עם נהגי מוניות הספיישל מחממת את הלב. ואכן להרצליה תשלמו מנתב"ג 204 שקלים, לנתניה 325, חדרה -383 שקלים, ואור עקיבא 423 שקלים. למה? למה לא? למה להפוך את חווית החזרה לארץ בכל שעות היום והלילה, ובמהלך כל השבוע, לחוויה נעימה, אם אפשר להוציא לכם את המיץ ולרוקן את הכיסים? חשבתם שאנחנו מדינת OECD? תסמכו על רשות שדות התעופה, משרד התחבורה ונהגי המוניות המקסימים שלנו, שיבהירו שאנחנו לא.
תגובת רשות שדות התעופה: "מחירי המוניות היוצאות מנמל התעופה בן גוריון נקבעים ע"י משרד התחבורה בצו הפיקוח על המוניות. לרשות שדות התעופה אין כל נגיעה לסכומים הנגבים. מחירי היציאה מנתב"ג הינם על פי צו משרד התחבורה (צו הפיקוח על מחירי המצרכים והשירותים) כאשר על המחירון הבסיסי נקבעו תוספות משרד התחבורה למזוודה ותוספת לנוסע שלישי לדוגמא. המחיר המוצג לנוסע כולל מחיר אגרת יציאה מנתב"ג בסך 5 ₪. המחירים המופיעים בצו משרד התחבורה שקופים לציבור ומופיעים באתר האינטרנט, בעמדות השירות שהעמידה רש"ת, בצג אלקטרוני בקרבת עמדת המוניות וטרם העלייה למונית. כמו כן ניתן לקבל את המידע מהסדרן תוך הצגת התעריף. רשות שדות התעופה מפקחת על המחירים הנגבים בהתאם לצו האמור וכן על רמת השירות. בנוסף בנתב"ג לרשות הנוסעים מוניות שירות לחיפה, כאשר תחנות ההורדה נקבעות גם הן ע"י משרד התחבורה".