אריאל יעקבי, יו"ר עובדי הסתדרות המדינה, ניצל, לאחרונה, את ההזדמנות לברך את העובדים לקראת חג הפסח. הברכה של יעקובי מספרת, לדבריו, את ה"סיפור האמיתי" של יציאת מצרים. https://www.youtube.com/watch?v=HJhMLELDIsI
"אתם יודעים ,אני ההסתדרות" פותח אריאלי, "הסתדרות עובדי המדינה". הוא לא סתם היו"ר הנבחר, בעל תפקיד, הוא ההסתדרות עצמה, אל תיטעו. הפתיח מסביר את הסיבה להתמוגגות של "אני ההסתדרות" מסיפור יציאת מצרים, תוך שהוא לוקח משם את החלקים הנוחים לו. "מה היינו, בני יעקב" הוא שואל "מהגרי עבודה. ולא היה אוכל, ירדנו למצרים לחפש עבודה, וקיבל אותנו מעסיק נאור… באמת, תחשבו על זה, לקח כח עבודה מיומן, אנשים מדהימים, ונתן להם לבנות לו את המדינה. נכון שבאופן יחסי השכר שלנו היה של מהגרי עבודה אבל הוא לקח את יוסף, והקים איתו מפעל מפואר … והתייחסו אלינו יפה".
מה זה יפה, הכי יפה, וגם למדנו מזה משהו. ברור. "אני ההסתדרות" מתייחס בהבנה גדולה למושג מהגרי עבודה, כל זמן שאלה בני יעקב. הוא לא אומר מילה על מהגרי העבודה שמעסיקים היום אותם בני יעקב בדיוק, אלה שבונים להם את המדינה, למשל פועלי הבניין התורכים והסינים שעובדים 15 שעות ביום כדי שלבני יעקוב יהיו פירמידות בדמות אקירוב. הוא גם לא אומר שום דבר על מהגרי העבודה התאילנדים שמגדלים את הירקות של "המעסיק הנאור", שמתים בפתאומיות בשדות. "אני ההסתדרות" גם לא מזכיר את עובדי הסיעוד הפיליפינים, היחידים שמוכנים לטפל בהוריהם של בני יעקב, תמורת שכר מינימום, ומה על עשרות אלפי מהגרי העבודה מאפריקה שיושבים היום במתקן חולות? יעקובי מהלל את המעסיק שלקח את יוסף, אבל לא ברור מיהו "יוסף" הסודני, שעובד בשיתוף פעולה עם המעסיק כדי להציל את עמו. האם אלה חברות כח האדם הנצלניות שגוזרות קופון שמן, אבל משתפות פעולה יפה עם הנאורות?
בשלב הבא בהסבר ההזוי מגיע יעקובי למעסיק העריץ, זה שלא ידע את יוסף, ומייד רצה לעשות "קיצוץ תקציבי על גב העובדים". מי זה בדיוק? יעקובי משאיר את התשובה לדמיון. משם הוא כבר מפליג בתיאורים – לקחו את ראש הועד הראשון, משה, מחצר פרעה, כי שם הוא חי ולמד. ברור. כל מנהיג הוא בעצם ראש ועד. העובדה שמשה כלל לא רצה להיות ראש הועד, לא חשובה לסיפור, וגם לא ההבדל העקרוני בין משה לנגיד – אלון חסן. היום אף ראש ועד לא מחכה שיתחננו שיקח את התפקיד. ממש לא. הוא מתנפל עליו ולא משחרר – ע"ע חיים כץ, יור ועדת העבודה בכנסת, ובמקביל יור ועד עובדי התעשיה האווירית- בעיקר כי יש הטבות גדולות בצידו. מה בדיוק הייתה ההטבה של משה? האם הרים חברות קש בנמל על היאור? האם השליש את שכרו בחברת הטלפוניה המקומית? האם זכה בחשמל חינם ובמינוי בני משפחה שיושבים לא ליד, אלא בתוך הצלחת? האם ידע כי אין לפטר אותו מתפקידו, לא כי הוא עובד כה מוכשר, אלא כי התיישב בכיס הנכון? ואם משה הוא אלון חסן , האם עיני, ניסנקורן, או אולי "אני ההסתדרות" בכבודו ובעצמו, הם בתפקיד אלוהים?
נו הפרטים הלא נוחים פחות חשובים לאריאלי. הוא מתאר בפאתוס את "מלחמת העובדים", את המשא ומתן בטוב, ואז ברע. עשר פעמים של עיצומים! הוא אומר, כי ככה זה עובדים, מוכנים להשאיר אדמה חרוכה כדי לקבל את מה שהם רוצים. כל האלימות הזו גם הביאה להסכם קיבוצי – למה? "כי כתוב שיצאו ברכוש גדול". רק עובדה אחת קטנה שכח יעקובי – הם איבדו את מקום העבודה, ויצאו ל-40 שנות אבטלה מאונס, כזו שלוותה לא רק בחוסר מעש וירידה מהפסים מדי פעם, אלא אפילו ברעב. "החירות חשובה מכל דבר!" קובע אני ההסתדרות, "התקומה!". אם זה לא היה כל כך עצוב, אפשר היה לצחוק.
מר "אני ההסתדרות" נמצא ממש בימים אלה בסכסוך עבודה מול נציבות שירות המדינה, שמקדמת את הרפורמה הגדולה אי פעם בתחום כח האדם בשירות הציבורי. לו אני משה דיין, הנציב, הייתי זעה על כיסאי בחוסר מנוחה אל מול מסע ההסתה (או כמו שאוהבים ועדים לכתוב, "משא ההסטה") הזה. אריאלי הולך לתקוע מקלות בגלגלים, לא כי צריך אותם, אלא כי הוא יכול. בדרכו לחופש! ולתקומה! הוא ידאג שמסמרים בלי ראש ימשיכו למלא את משרדי הממשלה, לא כי הם עובדים עבורנו, אלא כי יש להם קביעות.
הסרטון של "אני ההסתדרות", מצטרף לסרטוני צופית גרנט (עוד מנהיגת פועלים מהוללת שלא סייעה לאנשים בעמותת אנוש, שהיא נשיאתה, כשרצו להתאגד) ועלו 6 מיליוני שקלים מכיס החברים. ההסתדרות בוחרת להסית, במקום לשפר את חיי בני יעקב בישראל. אם זו השיטה, חירות ותקומה דווקא לא יהיו כאן. ראשי ועדים שמנים, שמוליכים כלכלה מקומית לאבדון, ולא למדו שום דבר מצניעותו של משה, יהיו גם יהיו.