עבדים היו לאילן מנור בשקמונה, כל השנה

היה משהו חמצמץ בפגישה עם אילן מנור, מנכ"ל החברה הממשלתית שקמונה. לא כי בחדר ישבו עוד ארבע נשים בכירות שהוא הזמין כדי להגן על פעילות החברה, ועלות שכרן מחצית משלו, ולא כי לעציצים הנבולים הנקראים דירקטוריון החברה, ושייכים ובחציים למדינה ובחציים לעיריית חיפה, פשוט לא אכפת ממה שקורה שם. גם לא בגלל שהחברה הזו, הממשלתית כזכור, נמצאת בדיון ארוך עם המדינה בשאלה למי בדיוק שייכות לא פחות מ- 500 דירות שנרכשו בצפון הארץ בשנות השמונים.

התחושה החמצמצה נבעה מהעובדה שמנור, איש המגזר הציבורי שמנהל מאז 2001 חברה משכנת דוגמת עמידר, תופס את תפקידו כאיש מגזר פרטי לחלוטין. עלות שכרו השנתית עוברת את החצי מיליון השקלים, ומטרת קיום החברה, לטעמו, היא: רווח-רווח-רווח! כשהעובדים שלו פונים לבית המשפט בטענות מסמרות שיער, הוא לא מתרגש. "אז מה?" הוא אומר "כל מעסיק תובעים".

מנור מייצג בעצם היותו את חולשת רשות החברות הממשלתיות, זו שבראשה עומד החבר של יאיר לפיד – אורי יוגב, האיש שעסוק היום בעיקר ב"נבחרת הדירקטורים", עוד פארסה שתחילתה בכוונות טובות וסיומה, מסתמן, רע. הוא עובד מתחת לרדאר כי עיסוקו היום יומי הן החוליות החלשות בחברה, למשל קשישים שזקוקים לדיור מוגן. כמו החברות המקבילות לו – עמידר ועמיגור – גם פעילותה של שקמונה לא ממש מעניינת אף אחד. לו הייתה משכנת את אנשי האלפיון העליון, הסיפור היה אחר לגמרי, אבל היא עוסקת באנשים שחיים על ביטוח לאומי. את מי זה מעניין באמת.

שקמונה הוקמה ב-1961 במטרה לחסל את המעברות החיפאיות ולשכן את הדיירים בבתים חלופיים. נו, המעברות נגמרו כבר מזמן, אבל חברה ממשלתית שהוקמה כבר לא תפורק, לכן הוחלט להעביר לידיה את הטיפול בדיור הציבורי. אלא שזה לא הספיק. היום, במסגרת מדינה שמפריטה את עצמה לדעת, שקמונה מתחרה על הפעלתם של בתי מגורים לקשישים בעלי אבטחת הכנסה וזוכה. בטח שזוכה. העלות שהיא מפרטת במכרז לטיפול בבית שכזה – עבור קשישים עצמאיים היא 45,000 שקלים בחודש. הנה שוב הסכום – 45,000 שקלים בחודש, שכוללים, לדברי מנור מנור "צוות קבוע , כולל איש אחזקה, 5 עובדים בכל בית כזה. הסכום כולל משכורות, אחזקה, שירות של כל המערכות – ספרינקלרים חשמל בשטחים ציבורי, וכדומה". הוא לא רק מצליח, בתנאי מכרז משונים שכאלה לתפעל כל אחד מ-18 הבתים שתחת חסותו, הוא אפילו מרוויח 200,000 שקלים בשנה. תארו לכם כמה גבוהות משכורות העובדים. סך הכל הרווח השנתי של שקמונה, על כל פעילויותיה, הגיע ב-2012 ל- 4 מליון שקלים.

מה עושים עם הרווחים האלה, שנעשים על גב החוליות החלשות ביותר? מתחרים על עוד מכרזים. מנור רוצה לשחק במגרש של הגדולים, הוא כבר הפך מזמן מחברה בעלת מנדט ברור (האמנם ברור?) ליזם נדל"ן – מעונות הסטודנטים בעיר התחתית? הוא ישפץ וינהל אותם (כל סטודנט משלם, לא להתבלבל), עיריית חיפה מוציאה מכרז להקמת מקבצי דיור? תסמכו על שקמונה שתהיה שם. פרויקטים בפרדס חנה? בנצרת? היא תגיע גם לשם, על אף שמדובר בחברה שאמורה לטפל בחיפה.

כל כך עסוק מנור בהתרחבות, ובהגדלת הרווח, שאין לו פנאי לחשוב על העובדים. בחברה, שלא מעבירה את רווחיה לקופת האוצר (מנור: "אף אחד לא מבקש") אבל מתגמלת יפה את המנכ"ל (ורק אותו) לא מבינים מה הבעיה.

לאחרונה תבעה את שקמונה בסכום של למעלה מ-3 מיליון שקלים אישה בת 75 ששימשה במשך 13 שנה – אם בית לילה. את התפקיד המשונה הזה ניתן למצוא בכל בית גיל זהב של שקמונה והוא ניתן לאדם שחי בבניין, בדירה עבורה הוא משלם 700 שקלים בחודש, זו לא דירה שניתנת בחינם. לדברי שקמונה מדובר בדירה "רחבת ידיים שבשוק הפרטי הייתה עולה הרבה יותר", אלא שכאן מדובר בצורך שנובע מעבודה. על אם הבית לילה לשהות כל הלילות בבניין, ולענות לכל מצב חירום. גלאי האש התחיל לצפצף בשתיים בלילה? אם בית לילה צריכה לטפל, אדם חשוד מסתובב בבניין? אם הבית תתעורר ותדאג גם לנושא הזה. אחד הדיירים חש שלא בטוב? יש עם מי לדבר. בשקמונה לא מחזיקים שומר לילה. זה יקר. מוצאים אישה קשישה וחסרת הכנסות, שחיה בדירה- עליה היא משלמת- יחד עם בעלה הקשיש, ותפקידה כוננות. המשמרת שלה מתחילה בשבע בערב ונגמרת בשבע בבוקר, במהלכה – ניחשתם ודאי – אסור לה לעזוב את הבניין.

עכשיו הגענו לרגע התשלום. חישבו בשקמונה ומצאו כי הכוננית בת השבעים עובדת ב-23% משרה. למה דווקא 23%? ככה. מה גבול התשלום? שכר מינימום, לא פחות ולא יותר. 1,300 שקלים שלמים הרוויחה הקשישה שחיה בנצרת, 700 מתוכם עלתה בדירה. כמה ימי חופש מגיעים לכוננית הלילה המסורה? שבת אחת בחודש – מיום חמישי עד ראשון בבוקר – זו החופשה שניתנת לקשישה שעובדת ב-23% משרה משכר מינימום, ומתעוררת בלילות למען דיירי הבית.

פורמט ההעסקה הזה לא נראה למנור בעייתי. ממש לא. "כוננות זו לא עבודה" הוא אומר ומזכיר כי 18 אנשים נוספים עובדים בתפקיד הנכסף הזה, חלקם זוגות צעירים עם ילדים, שעובדים גם בבקרים. האם משהו ישתנה? כנראה שלא. "בנסיבות הקיימות זה נראה לי בסדר", אומר המנכ"ל, "ככה זה מתנהל". עכשיו היא תובעת, אולי כי מישהו האיר את עיניה, אולי כי אדם שנמצא כל כך הרבה שנים במקום אחד עושה גם דברים שהוא לא מתבקש לעשות, כמו לעזור בתחומים הקשורים לבנין גם במשך היום, או כמו לגייס את הבעל, הפנסיונר, לסייע. בחישוב פשוט שעשתה הקשישה שילמו לה במשך שנים בין 3-5 שקלים לשעה. מעניין מה יגיד בית המשפט על חברה ממשלתית רווחית שמונעת מעובדיה שכר מינימום. לא מאות אלפי שקלים כמו שמקבל המנכ"ל, אף אחד גם לא מבקש אוטו או איזו קרן השתלמות, רק שכר מינימום למי שעובד שנים בלילות– גם את זה לא נותנים בשקמונה. שומרת הלילה היא לא היחידה התובעת. גם עובדים אחרים תבעו, לפעמים זכו לפעמים לא. תמיד מדובר בסכומים קטנים, ככה זה כשאתה מרוויח גרושים. גם התביעות לא משמעותיות, אבל התביעות לא מפסיקות להגיע.

אחר כך שואלים איפה הכסף, וגם למה יש פערים כאלה במדינת ישראל. אולי הפערים נובעים, בין היתר, מהעובדה שחברות ממשלתיות, כאלה ששייכות לכולנו, נותנות למנכ"ל משכורת נאה, אבל העובדים הם אבק אדם. עבדים. שיגידו תודה שיש להם 1,300 שקלים בחודש וישתקו. איפה אורי יוגב, הבוס של המקום הזה, שיבדוק איך ב-45,000 שקלים בחודש גם מעסיקים חמישה עובדים קבועים וגם משלמים חשמל ומים לבניין שלם, ועוד מרוויחים על זה? איפה שר השיכון שיבדוק את מכרזי ההפסד שהמשרד שלו מאשר, מבלי להבין שהם מגיעים על גב העובדים? איפה משרד האוצר, שלא חושב שאם יש רווח בן מיליונים בקופה של חברה ממשלתית הוא לא יכול לשכב שם, לשימושו של מנכ"ל תאב כח, אלא להגיע לחלכאים והנדכאים? איפה ראש העיר חיפה יונה יהב הנמרץ שעסוק מאוד בפרומושן לעיר שלו, אבל לא מסוגל לנהל חברה ששייכת לעירייה, ואיפה הדירקטוריון של החברה הזו, שאנשיו מתוגמלים על כל ישיבה, ואמורים לשאול שאלות קשות? כולם עסוקים בדברים חשובים יותר, כנראה. שקמונה תמשיך להתנהל מתחת לרדאר, בלי דין וחשבון אמיתי, בלי פיקוח. קשישים בני 75 כבר ישלמו את המחיר.