אתמול התפרסמה ידיעה מרעישה – מתקן אדם פתח את שעריו לתורם עשיר שערך שם אירוע פרטי, והחיילים התבקשו להשתתף, ולהציג למאות האורחים תצוגת יכולת. דובר צה"ל המזועזע אמר שהיה פה שיקול דעת מוטעה והטוקבקיסטים השתוללו.
בר מצווה במתקן אדם תחילה, חתונה בבה"ד 1 אחר כך. צילום: TheMarker
נו נו. ינוחו המצקצקים. זו לא הפעם הראשונה, וככל הנראה גם לא האחרונה, בה משמשים בסיסי צה"ל מלכודת דבש לתורמים. הם מגיעים בהמוניהם, חלקם באוטובוסים מפוארים, חלקם במסוקים, קבוצות –קבוצות נוחתות במתקנים שונים ברחבי הארץ, למשש את כלי הנשק, וליהנות מזיו עיניו הכחולות של הטייס התורן, או חייל עוקץ, שנבחרו כדי להסביר להם מה הם עושים כאן.
אין צורך להסביר להם, לחיילים שלנו, כמה האמריקאים המפונפנים, שמתרגשים עד דמעות מול המטוס, הצוללת או הכלב – חשובים. הם יודעים, לכן משתפים פעולה, הם ומפקדיהם. לכולם ברור באיזה צד מרוחה החמאה, והיא לא באה מאיפה שהיא צריכה להגיע, נגיד, הקריה. לא לא. היא מגיעה מאמריקה.
בזכות ניהול תקציב כושל במיוחד הפך צה"ל כבר לפני שנים למקבץ הנדבות הראשי של מדינת ישראל, וחייליו יודעים שאם לא יתחנחנו לתורם – לא יהיה.
ב-2014, חייל שלא משרת ביחידת סייבר או ביחידות סודיות שנלחמות באיראן, שומע מרגע שהתגייס שאין כסף – אבל יש "אמץ לוחם". הוא שומע את הרמטכ"ל מודה בחום לחברות מסחריות שנותנות טלוויזיה או ימי בילוי אזרחיים, וגם כובעים ותיקים וחולצות עם לוגו החברה. אם הוא חייל ביחידה מיוחדת הוא הולך ונעשה מורגל בתצוגות ראווה. בסוף השירות שלו, לא מן הנמנע כי יצורף לאוטובוס של "תגלית" ויהווה "שגריר" במדים במשך עשרה ימים לתורמים הצעירים הפוטנציאלים. מה בין זה ובין שירות לוחם? שום דבר.
חייל ישראלי יודע היום שאם דרושות לו נעלים מיוחדות, הוא פונה לתורם. אם הוא רוצה יום כיף הוא ילך לספונסר, ואין מה להזכיר את הידוע מכל – ההורים שקונים באלפי שקלים אקססוריז שצה"ל לא מנפק.
מיליארדי השקלים שמקבל הצבא כל שנה (לפני כמה שבועות הוא קיבל עוד אחד, ככה, על הדרך, אחרי ששר האוצר הודיע שתקציב הביטחון יקוצץ בשלושה מיליארד) – לא מגיעים לחיילים. הם, עמוד השדרה שלנו, סובלים ממחסור. ממש ככה. לפעמים זה מגיע עד לקיצוץ בנייר הטואלט.
כל זמן שזה המצב, תוביל המצוקה לאירועים כמו זה שנערך במתקן אדם. כל זמן שצה"ל מקדש את תרבות השנור, הוא גם צריך יהיה להחזיר משהו: שימוש במתקן, חיילים נאים ודוברי אנגלית,חיוכים ותודות בצבע זית.
פעם הצבא צעד על קיבתו, היום הוא צועד על תורמיו.