אתמול (10.11) שמעתי את השחקן משה איבגי , שופך אש וגופרית על ממשלת ישראל. לאן היא מוליכה אותנו, הממשלה הזו, שאל בצדק, לאן אנחנו הולכים? אישית אני מעריכה את כשרונו הגדול של איבגי, וגם שמחה שבניגוד לחבריו השפנים, הוא לא חוסך שבטו, פריביליגיה שמגיעה, ככל הנראה, עם המעמד. אותו מעמד הוא כנראה זה שמאפשר לראשון שחקני ישראל לדרוש – ולקבל – סכומים מופרכים עבור עבודה פעוטה.
איבגי, כפי שהוצג אתמול באחת מתוכניות הטלוויזיה, הוא "מוביל קמפיין השקיות". בואו לא נתבלבל. מי שהוביל את החוק החשוב הזה, שיסייע להיפטר מ-2.2 מיליארד שקיות ניילון מזהמות, הוא השר עמיר פרץ, שאחרי שנתיים בתפקיד הצליח להביא את החוק לקריאה ראשונה, ורגע לפני קריאה שניה ושלישית התפטר. כיוון שאיש לא צפה את המהלך החל המשרד בראשו הוא עמד לחנך את עם ישראל למעבר לרב-סל, סל קניות רב פעמי. לשם כך, כבר יודעים כולם, נדרש קמפיין רב-ערוצי, שיסביר לעם בלשון קלה שזהו, נגמרו שקיות הניילון (על אפו וחמתו של שר הכלכלה שבטיעונים משונים מאוד ניסה להכשיל את החוק), והחל עידן חדש. איך עושים את זה? פונים ללשכת הפרסום הממשלתי, הדינוזאור המשונה והלא שקוף הזה, ומבקשים ממנו קמפיין. המשרד מקצה את התקציב, לפ"מ גוזרת ממנו את 12% שלה, ובהתייעצות משותפת מחליטים על המדיה, התסריט, וגם הפרזנטור.
הו הפרזנטור. לעיתים קרובות מדובר באדם מוכר מאוד, שהרי רק הוא יכול לשכנע את עם ישראל לשנות עמדה. אגב – כשמדובר בלפ"מ לרוב מדובר בפרזנטורים ולא בפרזנטוריות.
איך נבחר הפרזנטור? תעלומה. לפ"מ לא פותחת אודישנים. מישהו שם עושה עם עצמו סיעור מוחין ופונה אל הסלב שמישהו (מי?) חשב שהוא מתאים. עכשיו מתחיל משא ומתן, כשהעובדה שמדובר בכסף ציבורי לא ממש חשובה. "מחיר השוק" זה העניין. ככה יצא שהפרזנטור חיים הכט קיבל עבור שלושה סרטונים בני דקה של משרד הכלכלה, וכמה תשדירי רדיו – 80,000 שקל. את הכט, מסתבר, עשקו. אלון אבוטבול, שלא חי בישראל כבר ארבע שנים, נבחר על ידי לפ"מ להיות הפרזנטור של בנק ישראל בקמפיין השטרות החדשים שעלה לנו 5 מליון שקלים, מתוכם 180,000 שקל לפרזנטור. והנה הגיע משה איבגי, ראש וראשון לשחקני ישראל, שנבחר על ידי לפ"מ "להוביל את קמפיין השקיות". הקמפיין כולו עלה למשרד (מקרן הקנסות) 2.7 מליון שקלים. לא פחות מ- 10% מתוכם הלכו לכיסו של הפרזנטור, 261,000 שקלים, וגם זה, טרח המשרד להגנת הסביבה וציין – "אחרי הנחה כי הנושא קרוב לליבו". מעניין מה היה קורה אם לא היה קרוב.
כל מי שבקי קצת בדרך בה מצטלמים הקמפיינים האלה יודע שלא מדובר בסחיבת לבנים. אם איבגי עבד יום אחד עבור הקמפיין – זה הרבה. שחקן מיומן עושה את תפקידו מול המצלמה בטייק אחד, אתם יודעים מה, שניים, אתם יודעים מה – חמישה. הקלטה של תשדירים לרדיו זה עניין של דקות נוספות. רגע רגע. תנו לי להיות לארג' אתכם. איבגי עבד בקמפיין הזה יומיים תמימים, קחו שלושה, קחו שבוע – 261,000 שקלים???
בואו נבהיר את הנקודה החשובה – הכעס של משלם המיסים, שלפעמים צריך לעבוד שנה עד שנתיים עבור סכום כזה, לא צריך להיות מופנה כלפי איבגי. מותר לו לבקש. השאלה היא למה הוא קיבל. למה ידו של הרגולטור – במקרה זה המשרד להגנת הסביבה ולפ"מ, כל כך קלה על הכסף הציבורי. מאיפה מגיעים הסכומים המופרכים האלה? והנה ההצעה – רוצה להיות פרנזטור של משרד ממשלתי? אין בעיה. לסכום הזה יש תקרה. גם 20,000 שקל הם המון כסף עבור עבודה של יום אחד.