אתמול התפרסמה הכתבה הזו - על חברת ההייטק הביטחונית מגל מיהוד. מן הסיפור הזה ניתן להבין באיזו קלות מצליח מטריד מיני להתחמק מעונש לאורך זמן, תוך שיתוף פעולה מלא של כל הגורמים שיודעים עליו, אבל אין להם שום אינטרס לעצור אותו.
במשך שנים טענו נשים בחברה הזו שסמנכ"ל אחד מטריד אותן. הוא לא רק מציע הצעות, הוא גם נוגע. האיש נשוי, גם הן, חלקן כפיפות ישירות שלו. מדובר, כאמור, בחברת הייטק, לא בעובדות קבלן מוחלשות, ובכל זאת הדברים נאמרו בעיקר בשיחות מסדרון. האיש עבד בחברה למעלה מעשור, כולם ידעו, לא הייתה תלונה רשמית, עד שהתחלפה סמנכ"לית משאבי אנוש וכשאחת העובדות פנתה אליה היא לא הסכימה לעבור על הנושא בשתיקה. בדיקה קצרה מאוד העלתה כי באותו זמן עובדות בחברה לפחות שלוש נשים שהאיש "התקרב" אליהן. כששאלו אותו, הוא כלל לא הכחיש, הוא רק אמר ש"הפסיק ברגע שאמרו לו – לא". השנה היא 2015. מסתבר שעוד יש גברים שלא יודעים מה היא הטרדה מינית, וגם לא מה הם יחסי מרות. נו, בשלב הזה כבר לא הייתה למנכ"ל ברירה. האיש, נכון לשבוע שעבר, "בחופשה".
בחברה התחיל רחש- בחש. איש כה מרכזי הולך פתאום, וכמובן שנדרש הסבר. ההנהלה שולחת מייל ומספרת שהתגלתה "בעיית אתית חמורה". לא הטרדה של עובדות שכפופות למנהל בכיר במשך שנים, לא ניסיונות ליצור קשר שכולל מגע. בעיה אתית. ברור.
כיוון שמדובר בחברה קטנה כולם כבר מדברים על ה"בעיה האתית", והנשים שהוטרדו כועסות. יש להן תחושה חזקה של הסתרה, או לפחות כיסוי חומרת העבירות. הן מרגישות צורך לשלוח מייל ובו מפרטות מה בדיוק קרה שם. בין היתר הן כותבות שנשים, אימהות ורעיות, חובה עליהן לשבור את קשר השתיקה. הן צודקות, אבל קשר השתיקה לא באמת נשבר.
האיש מן הסתם לא יחזור לתפקידו, אך בל נתפלא אם בתום הרעש, הסיפור הזה ייקבר לעד. הסיבה פשוטה: לא ההנהלה, ולא הנשים, הלכו למשטרה. כיוון שלא הוגשה תלונה, ולא נפתחה חקירה, אין לפרסם את שמו של האיש. למעט יודעי ח"ן המכירים את הסיפור מקרוב – הוא מוגן. כיוון שנותר באלמוניות יחסית, לא מן הנמנע כי ישתלב במהרה בחברת הייטק אחרת, שהרי בניסיון להיפטר מתפוח האדמה הלוהט הזה, הוא יגיע להסכם פרישה נאה, יקבל פיצויים ואולי אפילו המלצה. חברות, בוודאי ציבוריות, עובדות, הרי, בשיטת הקיבוץ – לא מכבסים את הכביסה המלוכלכת בחוץ. הסדין האדום יוצא, אמנם, מגבולות האופן ספייס ביהוד, ומי יודע לאיזה אופן ספייס אחר הוא יגיע. כיוון שגם שם יחלפו, מן הסתם, שנים עד שתקום מתלוננת אמיצה, או סמנכ"לית משאבי אנוש אמיצה לא פחות, צפוי לו עוד פרק זמן ארוך ונעים של ניסיונות לכפות את עצמו על עובדותיו.
תגידו – הוא למד. ואני אומרת – או שכן או שלא. מטרידים מיניים לעולם יהיו סדרתיים. לא לחינם נשמעים מספר סיפורים על אותו אדם, ותמיד מדובר על שנים של "פעילות". שוב ושוב אנחנו מגלים שרק מודעות, וכותרות על אנשים שהולכים לכלא, לא עושים את העבודה. כל זמן שהכביסה המלוכלכת נשארת בבית – הם פשוט הולכים לעבוד במקום אחר.
מעוניינים להתעדכן בפוסטים נבחרים מהבלוגיה של הארץ? הירשמו להמלצות המערכת ותקבלו עדכונים פעמיים בשבוע: http://www.haaretz.co.il/personal-area/newsletter