עד לאן תגיע הציניות? עובדי כלל ביטוח, אלה שנלחמו עד זוב דם להקים ועד, והגיעו עד בית המשפט כדי לממש את הזכות הבסיסית הזו, גילו בשבוע שעבר שבעוד משכורותיהם צפויות לרדת ב-2013 ב-11% , ותקציב הדרכה והרווחה יקוצץ ב-50%, הבונוסים לבכירים יזנקו מעלה –מעלה. מנהלי החברה צפויים ליהנות מבונוסים בגובה 17 מליון שקלים, שהם 14(!) מיליון שקלים יותר מהבונוס שנקבע ל-2012 .יוקצו להם גם אופציות, למה לא , בערך של 21 מליון שקלים נוספים. כבר אין טיפת בושה.
המנכל החדש איזי כהן מגיע ברוב טקס ומייד מפטר 180 עובדים. ההסבר: החברה שמנה מידי, צריך לקצץ. תוכנית ה"התייעלות" הזו , כמו תמיד , מגיעה על חשבון החוליה החלשה, העובדים. בעוד מנהלי החברה ממשיכים לשכשך בקצפת, כבר יש מי שאפשר לקצץ על גבו. הכלל האתי הבסיסי שקובע שכשחברה בצמצומים מי שיקוצץ ראשון הם תגמולי מנהליה ,לא תקף בכלל ביטוח.
דוגמה אישית הייתה פעם סוג של ערך במדינת ישראל, בצבא כולם לומדים את המושג אחריי, וברמת הפרט מזכירים את רבין שהתפטר מכיסאו בשל חשבון הדולרים שהחזיקה רעייתו. היום הדוגמה האישית היא סיפור אחר לגמרי – חטוף ככל יכולתך, עלה כמה שיותר גבוה, צבור כמה שיותר, מה זה משנה כמה חללים אתה משאיר בדרך.
הדוגמה האישית היום אומרת – התעלל בעובדיך שהרי הם אבק אדם, אין כל סיבה להתחשב בטיפוסים האלה שמסתובבים לך במסדרונות, על אף שאלה הם האנשים שעושים עבורך את העבודה עליה אתה מקבל את הבונוסים השמנים.
שוב ושוב אנחנו קוראים על התנהלויות חזיריות מהסוג הזה , תמיד תחת איצטלת "התייעלות". זה קורה מסיבה פשוטה: הם יכולים.
מנהלים בישראל הם גילדה קטנה שעוברת ממקום למקום, ושומרת על עצמה. יד רוחצת יד. הגילדה עסוקה מאוד בשימור המיתוס הטיפשי הידוע : "יש בישראל מעט מנהלים טובים, ולכן צריך לשלם להם". זה כמובן קשקוש. שוב ושוב אנחנו פוגשים את אותם פרצופים שמשחקים בכיסאות מוסיקליים ולא נותנים לאף אחד לעלות למעלה, ולהוכיח שהניהול שלהם דווקא לא משהו, ויש להם תחליף מצוין. חלק מהנהלים העלאק מצוינים מראים תוצאות כספיות מזוויעות, אבל לא משלמים את המחיר. יש המון מנהלים טובים בישראל, אבל כל האיזי כהנים שומרים אותם חזק למטה.
הנקודה הנוספת בתשובה לשאלה למה לא לשם את סכומי העתק האלה יותר חשובה : אף מנהל ישראלי שלא ייקבל משכורת מופרכת תמודת תגמולים מפנקים– לא ילך לשום מקום. אתם יודעים למה? כי אין לו לאן.
לאיזי כהן מכלל אף אחד לא מחכה בארצות הברית, לסטלה הנדלר אין מה לעשות באנגליה, עבור ציון קינן ואלי יונס אף אחד לא כוסס ציפורניים בציפייה מתוחה בסינגפור.
למנהלים האלה יש מקום אחד שבו הם יכולים לעבוד, וגם לסחוט את הקופה – ישראל. גם אם ישלמו להם הרבה פחות, נגיד משכורת נורמלית, הם יישארו, אבל אז גם לעובדים יישאר משהו לקחת הביתה, וגם הלקוחות ישלמו קצת פחות.
למה זה לא קורה? כי יש גילדה. חבר מביא חבר, חבר שומר על חבר, הם יאשרו היום משכורת לחבר אחד ,כי הוא ידאג להם לתפקיד הבא .
תגידו חקיקה , זה הפתרון , אלא שהסיכוי שבכנסת הנכחית יעבור חוק שכר בכירים המפורסם, נמוך מאוד. האם יעקב פרי , שעלות שכרו ב-2012 הגיעה ל-2.3 מליון שקלים, יתמוך בחוק שקובע ששכר מנכל לא יכול להגיע ליותר מפי 50 משכרו של העובד המשתכר הכי פחות ? כנראה שלא . גם בנט המליונר האולטרא ליברל שהמציא לעצמו את משרד הכלכלה והוריד מתמ"ת גם את התעסוקה וגם את התעשייה לא יתמוך. עובדים, ברצינות, נורא אכפת לו.
יד רוחצת יד, הגילדה משמרת את חבריה, עובדים הולכים הביתה, מנהלים שמנים מתעשרים, אי השוויון הולך וגדל. ימי סדום ועמורה המודרניים ככל הנראה כבר כאן.