איני יודעת מי הוא רפאל קאהאן, אבל הוא חתום על אחת הידיעות היותר משונות שהתפרסמו היום בכלכליסט. הכותרת באתר הייתה דרמטית – "מחקר: נשים מרוויחות כמו גברים בהייטק האמריקאי".
http://www.calcalist.co.il/internet/articles/0,7340,L-3598566,00.html.
כניסה לתוך האייטם העלתה שזה לא בדיוק ככה. רחוק מאוד אפילו מהמציאות המתקתקה שהציג כלכליסט, גם כשהשתמש במלל שבתוך האייטם במילה "כמעט".
מסתבר שהמחקר עליו כותב קאהאן מתאר משכורות שונות: בעוד גברים מרוויחים בממוצע 95,000 דולר בשנה , נשים מרוויחות 85,000 דולר. עבור כלכליסט פער של 10,000 דולר בשנה, או באחוזים 11% לרעת הנשים – זה "אותו דבר". סביר להניח שאם היה מדובר על סכום לרעת הגברים, לא היו שם סלחנים כל כך.
למה הנתון הזה לא מפתיע? כי גם בישראל מדובר בערך באותם מספרים. הייטק הוא מקום יותר שוויוני מרוב המגזרים במשק, אך עדיין פחות שוויוני מהמגזר הציבורי למשל, שם גבר ואישה באותו תפקיד יקבלו משכורת בהפרש 5% "בלבד"., לטובת הגברים, כמובן .תמיד הגברים, פשוט כי הם יכולים לעשות שעות נוספות בזמן שהנשים רצות הביתה לקחת את הילד מהגן.
הייטק, לעומת המגזר הציבורי, הוא מגזר צעיר, לרוב נטול היררכיה נוקשה, וגם כל איש הייטק שלישי – כך נתוני הלמ"ס האחרונים – הוא הייטקיסטית . זה לא אומר שהשכר שווה. לא לא . הפרש בין למעלה מ-10% גם בארץ הוא הפרש אסטרונומי שהולך ומצטבר לאורך השנים, ומתבטא יפה גם בפנסיה כמובן. אנשי הייטק לעולם יהיו עשירים יותר מנשות הייטק, בניקוי אותן בודדות שטיפסו לצמרת ונשארו שם (בישראל מנכלית אחת של חברה גדולה באמת – מקסין פסברג מאינטל , ואליה הצטרפה לאחרונה מנכלית בחברת סאפ וגם בארצות הברית הן בודדות בצמרת : מריסה מאייר מיאהו ,ושריל סנדברג שאינה מנכל, מפייסבוק, הן מהבולטות היום)
אם לא מתייחסים לאותן בודדות שהצליחו להבקיע את תקרת הזכוכית המפורסמת, ולמרות המספר המעודד – 1 מ-3 – נשות ההיטק יתפסו בדרך כלל תפקידים פחות בכירים, ולכן גם ירוויחו פחות. אבל הן ירוויחו פחות גם יחסית לקולגה הגבר שעושה תפקיד דומה למשל. לענין הזה יש כמה סיבות:
נשים אוהבות פחות לטרטר את המשפחה, ולכן ממעטות ברילוקיישן שיכול לקדם את מעמדן הפיננסי והמקצועי,. על פי נתונים שמתפרסמים לפחות אחת לשנה מדובר במספרים זעומים , בין 2-5% בלבד מכלל אלה שחוצים את הים, הן נשים. כשהן עושות רילוקיישן זה בדרך כלל כחלק מתמיכתן הבלתי מסויגת בבעל .
עוד סיבה: בעוד גברים חוששים פחות מסיכונים ולכן עושים לא מעט מעברים בין חברות – וכל מעבר כזה פירושו לרוב שדרוג תנאים – הרי שנשים נוטות להיות נאמנות (לעיתים מידי) למקום העבודה שלהן. הן "מדלגות" פחות ונותרות באותו מקום, ופחות או יותר באותם תנאים. אפשר לראות את זה מצוין כשבוחנים יזמי הייטק . בעוד יזמים ממצים מיזם אחד, וממשיכים הלאה והופכים ליזמים סדרתיים, הרי שבין הנשים נמצא רוב כמעט מוחלט של יזמות שנותרו במיזם אותו הקימו "כי זה הבייבי שלי" ולא הופכות לסדרתיות.
הסיבה השלישית לפער עולה בבירור ממחקריה של ד"ר ג'וליה בר מהטכניון – נשים לא יודעות להתמקח על כסף עבור עצמן. בעוד עבור הצוות בראשו הן עומדות הן תילחמנה כלביאות, הרי שעבור עצמן תבקשנה הרבה פחות כסף, בעוד גברים יודעים לבקש עבור עצמם יותר.
כך נוצרים פערים שגם אם אינם דומים לפערי השכר בכלל המשק (25-30% תלוי את מי שואלים) עדיין מדובר בכסף רב. הנתונים הנכחיים לא מראים ירידה בפער ,אלא על סוג של סטגנציה. הוא אמנם לא עולה, אבל גם ממש לא מצטמצם.
נטייה של עיתונאים, או עיתונים כלכליים שעושים מתמטיקה בעייתית, להקטין את הבעיה – היא בעיה בפני עצמה.
11% פער, 10,000 דולר לשנה, נשים לא מרוויחות כמו גברים בהייטק האמריקאי, גם לא כמעט, ושום אמירה מופרכת שכלכלסיט, או עיתון אחר, יכתוב בכותרת, לא ישנה את המציאות העגומה הזו.
(ותודה לענבל אורפז שהסבה את תשומת הלב)