הגיע זמן להפסיק את הטוקבקיה האנונימית . הרשתות החברתיות לימדו אותנו שאנשים לא מפסיקים להגיב, בכלל לא. הם רק חושבים קצת יותר כששמיכת האנונימיות מוסרת. טוקבקים אנונימיים מדרדרים את השיח.
בעוד הכותב עומד גלוי, ובשמו המלא, הטוקבקיסטים האנונימיים הם הפחדנים שרוצים להגיד את דעתם, אבל לא לשלם את "מחיר התהילה". עלאק תהילה. והם אומרים הכל, בלי לחשוב פעמיים (הרי הפורמט מאפשר להם שטחיות מבורכת), בלי לדייק, במקרים רבים אפילו בלי לקרוא את הכתבה. הכי טוב לקפוץ מהר ולשקש משהו. הם מקלידים (בטונות שגיאות כתיב וניסוח מזעזע) ומרגישים הקלה. הם זרקו את הרפש האנונימי שלהם, אחריות על מה שנכתב? זה לא כאן.
הנה דוגמה אחת דווקא משעשעת. אתמול התפרסם ראיון שערכתי עם אליס מילר,"זו מהבג"צ ". http://www.themarker.com/markerweek/1.1973641. מילר הגישה את הבג"צ אבל מעולם לא התקבלה לקורס טיס. יש הטוענים כי חיל האוויר לא היה מוכן לבלוע את הגאווה. היא כן סללה את הדרך לעשרות נשים צעירות שדילגו מעל המשוכה ונחשבת גם היום לאבן דרך במסלול הארוך לשוויון.
טוקבקיסט אנונימי ואינטליגנטי במיוחד, שחותם בשם דן חלוץ (התחזות היא עוד עניין מטריד כשמדובר באנונימיות ) כותב את הכותרת הבאה – "ולחשוב שהיא הייתה טייסת". ואז הוא מרחיב : (השגיאות, הרבה שגיאות, במקור ): "דוגמה קלסית לכך שהשקעה ענקית של המדינה בטייסת הייתה הולכת לאיבוד. לפעמים צריך להבין שלא כל נשוא הפמינסתיות הוא אכן מתאים. הגברת הייתה משרתת בחיל אוויר בקושי את תקופת ההתחייבות הראשונה וכל הכסף שהיה משוקע בה היה הולך לתימיון וחיפושים אחר הרופי. כנראה שלא כל אחד מתאים וצריך לתת לטבע לעשות את שלו". בתגובה הציע טוקבקיסט אחר "לתת לטבע לעשות את שלו ולהשאיר את הבבונים בטבע" ואחד נוסף כתב ש"גם ההשקעה של המדינה בחינוך שלך הלכה "לתימיון"
זו רק דוגמה קטנטונת, ולא זיבלית במיוחד, לטוקבק שכנראה לא היה עולה לו הכותב היה חותם בשמו ותמונתו. סביר להניח שהוא היה עושה בדיקה קצרה מאוד – נגיד גוגל – לפני שהיה שופך את מררתו על "הטייסת" ו"הפמיניסתיות" . אולי היה אפילו בודק קודם איך נכתבות מילים מסוימות לפני שהוא שולח. טוקבקיסטים אחרים גם הם לא היו מתנפלים בכיף על התוכן ,או שגיאות הכתיב. מאוד ייתכן שכל הדיון בנושא הזה (טייסים/טייסות) היה עולה רמה .
טיקבוק אנונימי הוא פורמט פרימיטיבי שאבד עליו הכלח ומי שמאפשר אותו עדיין, משתף פעולה עם יצירת זירה רדודה, אלימה, ובעיקר לא נחוצה. ב-2013 הגיעה הזמן לאפשר לאנשים לדבר/לכתוב ככל העולה על רוחם, ולדרוש גם קצת אחריות אישית.
ובעניין אחר :
אתמול התפרסמה הידיעה המרגיזה הזו http://www.themarker.com/wallstreet/1.1974050 שכרו של מנכל קרדיט סוויס עלה ב-34% מול נפילה של 34% ברווחי הבנק . סך הכל השתכר האומלל קצת יותר מ-8 מליון דולר. והנה השוס: במהלך 2012 פיטר הבנק 2300 עובדים. ככה זה כשבנק נכנס לתהליך "התייעלות" . http://blogs.haaretz.co.il/taliherutisover/314/
בהמשך מסתבר שלא מדובר באדם אחד. גם שכרו של מנכל הבנק הגדול בשוויץ UBS קפץ ב-40% ל-9 מליון דולר, בזמן שהבנק מפטר לא פחות מ-10,000 עובדים. הידיעה הזכירה גם את הדיון הציבורי שנערך בשוויץ. בחודש שעבר הצביעו השוויצרים במשאל עם בעד הגבלת שכר הבכירים. במילים אחרות – תאוות הבצע שאין לה סוף תיעצר כנראה בעזרת העם.
מה שעצוב הוא שמאחורי כל החלטה כזו – עומד דירקטוריון. המנכל הרי לא מחליט על העלאת שכרו שלו, לא לא. הוא מקבל אישור ממי שאמור להיות שומר הסף ,ומורכב בין היתר גם מדח"צים, דירקטורים חיצוניים, נציגי ציבור, שתפקידם לשמור על הקופה. אלא שבבנקים , כמו גם בחברות גדולות אחרות שמרוויחות את כספן היישר מכיסנו שלנו, יד רוחצת יד, והדירקטוריון משמש בעיקר כסוג של משתלה נושמת– חבורת עציצים שיושבת סביב שולחן ומעכלת בנחת בורקסים (או פונדו). את העבודה שלהם הם לא עושים.
לצערנו הנגע הזה הגיע גם אלינו. רק השבוע פורסמה ידיעה על בכירי כלל ביטוח שאמורים להרוויח בכיף ב-2013 מליון שקלים בבונוסים ואופציות. משכורות העובדים ירדו ,לעומת זאת, ב-11% ובממוצע , ותקציב הרווחה וההדרכה נחתך ב-50% בערך. קרוב ל-200 עובדים כבר הלכו הביתה מאז הגיע לפני חודשים מעטים המנכל החדש – שיהיה מגדולי הנהנים מהבונוסים שתעניק לו החברה. התייעלות. ברור.
משהו רע קורה למנהלים כשהם עולים בסולם הדרגות. הם הופכים למנותקים לגמרי (ואולי מלכתחילה לא היו מחוברים) ובעיקר מאבדים את הבושה. מישהו צריך לעצור אותם – חשוב שזה יהיה הרגולטור, רק שגם הרגולטור מושפע מהתנהלות, איך נקרא לזה, לא לגמרי אתית. שלי יחימוביץ' יחד עם חיים כץ כבר ניסו להעביר חוק שקובע שמנכל לא ירוויח יותר מפי 50 מהעובד שמרוויח הכי פחות בחברה- והפלא ופלא, הוא לא עבר. יותר מידי אנשים ,ביותר מידי עמדות כח, חששו לכיסיהם העתידיים, והכשילו את הנושא. כנראה שצפויות לנו עוד לא מעט ידיעות חזיריות על מנכלים שיודעים יפה להשמיד את ערך החברה בראשה הם עומדים, ובמקביל לקחת מיליונים לכיסיהם.