סבא וסבתא שלי חיו במושבה יקנעם. היה להם בית קטן ושטח גדול, סבא שלי היה נהג משאית וגם ממייבשי ביצות העמק, ותמיד היה להם בחצר לול תרנגולות. לשכנים שלהם, מהצד השני של הכביש, הייתה רפת (שם ראיתי המלטה ראשונה ואחרונה – חוויה לא מומלצת לנפשו של ילד קטן). בבית הסמוך היו סוסים. גן השעשועים האמיתי היה בקיבוץ הזורע לשם היינו הולכים ברגל. פעם יקנעם הייתה מושבה, עם בנין גדול במרכז, שקראו לו אגרא, אליו היו מביאים את החלב בדרך לתנובה, ואנשים שמתעוררים לפני הזריחה. היו גם רשתות על כל חלון. כשיש רפתות ואורוות באמצע הישוב, גם זבובים ויתושים יש בשפע.
מעל יקנעם המושבה (תמיד הודגש הנושא הזה), התנשאה יקנעם עילית. עיירת העולים הייתה ללעג וקלס בבית של סבא וסבתא שלי, וגם בבתים של החברים שלהם. הם לא הבינו מאיפה צמח הגידול הזה על ההר. כשישבו על הגזוזטרה וקראו לילדים קלסיקות של אלתרמן ושלונסקי, אף אחד לא ספר את השכנים.
יקנעם- המושבה (לא לשכוח להדגיש) כבר מזמן לא בית של חקלאים. בשני העשורים האחרונים היא בעיקר עוד שכונת וילות יוקרתית. הבנים והבנות החוזרים ידעו לנצל את השטחים שקיבלו בירושה, ולבנות עליהם בתים שלא מביישים את סביון וכפר שמריהו. חקלאות אין שם, שלא יספרו לכם סיפורים.
גם יקנעם עילית לא קפאה על השמרים. בזכות ראש עיר מופלא בשם סימון אלפסי, הפכה המעברה לשעבר, בעלת שיכוני שנות החמישים עם החלונות המנופצים, לאבן שואבת לאנשי הייטק ובכלל. שכונות חדשות ויפות הוקמו במקום, אזור התעשייה העצום נחשב לאחד המשגשגים ומכניס כסף רב לקופת העיר, בתי הספר המקומיים מקבלים פרסי חינוך.
ביקנעם עילית חיים היום 20,000 אזרחים גאים, ביקנעם המושבה גרים 1300. על אף הקרבה הגיאוגרפית וההיסטורית (ההפרדה הסטטוטורית הרשמית בין שני המקומות ארעה לפי 46 שנה) מדובר בישובים שונים. המושבה משלמת את מיסיה למועצה אזורית מגידו, ושומרת על סוג של עצמאות לא ברורה.
הבוקר קראתי בעיתון שאלפסי המעולה ביקש מהשר גדעון סער, שהיה בביקור במקום, לפעול לאיחוד מחודש. אנשי המושבה, והמועצה האזורית, זינקו לשמיים. http://www.haaretz.co.il/news/education/.premium-1.2109308 עבורם מדובר בצעד שהוא לא פחות מייהרג ובל יעבור.
אל דאגה . החיבור לא יתקיים לעולם (ממש כמו זה המתוכנן בין אור עקיבא וקיסריה). לא מדובר בחשיבה רציונלית אלא בגזענות מושרשת ועמוקה. אנשי המושבה יגידו שהם "רוצים לשמור על הצביון החקלאי", אלא שלא צביון, ולא חקלאי. לאנשי המושבה נח מאוד להשתייך ל"זרם הטבעי" – קיבוצים ומושבים אחרים. הם לבנים, הם ותיקים, הם מדברים באותה שפה. את יקנעם הקימו עולים ממרוקו שלא קראו פושקין, ולא נטעו אקליפטוסים. העובדה שיקנעם עילית הפכה לאחת הפנינים המתקדמות, ממש לא מעניינת את ותיקי המושבה, ובעיקר לא את הבנים שלהם, שגדלו באותה אווירה בדיוק.
"הקרב המוניציפלי הזה אולי יקרע את היחסים בין יקנעם עילית ומועצה האזורית מגידו", אבל יסתיים בתוצאה אחת ברורה: אנשי המושבה יחברו לאחות הגדולה רק על גופתם המתה.
מי אמר שד עדתי ולא קיבל.