באיחור של ארבעה חודשים הגיעה הבשורה: קרנית פלוג, הנגידה בפועל, תהיה הנגידה הרשמית הבאה של מדינת ישראל. איזה מזל שהיא אישה. גבר, סביר להניח, כבר מזמן היה נעלב עד עמקי נשמתו, ומניח את המפתחות.
פלוג, אישה מצוינת בזכות עצמה, עברה מסע ייסורים אמיתי. היא הומלצה על ידי סטנלי פישר, נגיד נערץ שכל דבר אחר שאמר גם קרה, מלבד המלצה על מחליפתו. היא גם הוכיחה במשך שנתיים שקדמו להמלצה שהיא יודעת לעשות עבודה טובה בכל תפקיד, או במילים אחרות, פלוג לא נפלה מאיזה עץ ארגנטינאי כדי לנהל מקום שהיא לא מכירה.
זה לא שינה לראש ממשלתנו, וגם לא לשר האוצר החלש שנעלם מולו. ביבי, רק אלוהים יודע למה, לא רצה את פלוג ודאג להבהיר את זה מכל כיוון אפשרי. שני נגידים פוטנציאלים היו צריכים לעוף בבושת פנים כדי שהוא יעצור את הדהרה ויחשוב. גם אז קמו שלושה מועמדים אחרים על פניה. הוא רמס את שמה הטוב והתעלל במוניטין שצברה במשך חודשים.
פלוג, מצידה, עשתה מה שלא הרבה אנשים מסוגלים לעשות – לקבל את רוע הגזירה, ולא לשבור את הכלים. כסיביל סרוונט בנשמתה היא לא יכלה לעזוב את בנק ישראל בטריקת דלת. לא לא. מישהו, גם מושפל מאוד, צריך לעשות את העבודה. היא נשארה, אחרי שנתנה מכתב פיטורים, ועשתה את העבודה. בשקט אופייני.
בסוף השבוע החל הספין להתרקם. נתניהו הדליף שהוא "התרשם". ברור. לגבר יש קורות חיים, מאישה צריך "להתרשם". גבר מדבר על העבר שלו, מהלל את הצלחותיו, אישה צריכה לעמוד במבחן אמיתי כדי להוכיח שהיא יכולה.
אז נתניהו "התרשם" שפלוג יודעת את העבודה (וגם מוכנה להוריד את הראש כשצריכים, כי ככה זה כשאין אגו), ועל המועמדים האחרים לא היה שום דבר לכתוב עליו הביתה. הימים חלפו והאלטרנטיבה הנשית ניראתה פתאום הרבה פחות רע.
פארסת הנגיד הגיעה סוף סוף לסיומה, יותר מ-100 ימים מאוחר מידי, כשאות קלון מוטבע יפה יפה על מצחם של כל מהמשתתפים. נתניהו הוכיח שוב שאלגנטיות לא הולכת יפה עם השם שלו. הוא גם הוכיח שהוא יודע לרדת מהעץ. טוב שאישה אחת, חזקה וחכמה, הגישה לו את הסולם.