עוד לא התאוששנו מתמיכתה הזריזה של ח"כ יפעת קריב בדרישה לעוזר פרלמנטרי שלישי (על אף שהשניים הקיימים בקושי גומרים את החודש)וכבר הגיעה לתקשורת הצעת חוק משונה במיוחד של הקולגה מ"יש עתיד", ח"כ עדי קול.
קולה של קול ,כזכור, ניטל ממנה לפרק זמן ארוך באופן ברוטלי על ידי ראש המפלגה, והנה היא חזרה. ובגדול. בהצעת החוק, שכבר קיבלה את תמיכת האוצר, ח"כ קול מבקשת לקבוע שנקודות הזיכוי שניתנות לאמהות עובדות יינתנו גם למשפחות של גייז.
בואו נבהיר פה נקודה חשובה: שלא כמו עירית לינור, אני חושבת ששני אבות יכולים לגדל יפה מאוד ילד בריא ושמח. בעשורים האחרונים הפכה המשפחה למוסד רב ממדי שכבר מזמן לא כולל את ההסדר המוכר: אמא- אבא- ילדים.
בישראל 2013 יש לאפשר לכל אדם הרוצה בזאת להקים משפחה בין אם הוא גיי או סטרייט, נשוי או לא, עובד או מובטל, שחור, צהוב או לבן. הגיע הזמן לנישואים חד מיניים (במקביל לנישואים אזרחיים), וגם לפונדקאות מוסדרת ותרומת ביציות. אחרי שאמרנו את זה בואו נבדוק את נקודות הזכות.
לו הייתה ח"כ קול עושה עבודה יסודית הייתה מגלה שנקודות הזכות הן הטבה שמטרתה אחת: לעודד נשים לצאת לשוק העבודה. במדינה המתיימרת להיות מפותחת, גם היום – כשבראש שלושה מתוך חמשת הבנקים הגדולים עומדות נשים, ונגידה קובעת את שער הריבית – נשים משתכרות 25% פחות. נכון, מדובר במספר ממוצע. במגזר הציבורי הוא נמוך יותר, במגזר הפרטי הוא מגיע גם ל-30%.
בישראל 2013 כל ישראלית שלישית עובדת בעבודה חלקית. כמה אפשר כבר להרוויח במשרה לא מלאה? רק 2% מקרב נשים עומדות בראש דירקטוריונים. שיעורי העוני בקרב נשים גבוהים לאין ערוך יחסית לגברים, בין היתר כי יזמות נחשבת עדיין לתחום גברי ולנשים קשה יותר לגייס הון. כך מבין כל עשרה יזמים נמצא רק יזמת אחת. נשים חד הוריות, אגב, נמצאות תמיד בתחתית סולם ההכנסות.
התמונה הזו אינה חדשה, לכן החליטה ממשלת ישראל כבר לפני שנים לתת הטבה שתאפשר לזו שממילא מרוויחה פחות מבן הזוג (מכירים את המושג הדוחה- משכורת שנייה?) להסתכל על תלוש המשכורת בקצת פחות ייאוש, ולצאת לעבוד.
עכשיו באה חברת הכנסת, ודחוף לה לתת את אותה הטבה (כי בקופה יש המון כסף) לא לנשים מוחלשות, אלא לגברים חזקים. היא לא לוקחת את העוגה ומחלקת למי שצריך יותר, אלא הופכת אבא ספציפי – לא את כלל האבות – לאמא עובדת (את מי מהם אגב? שאלה טובה)
שכחה הח"כית ברוב נוחות, שלגבר, גיי או סטרייט, יותר קל היום בשוק העבודה. לא רק שהוא מרוויח יותר, הוא גם לא נשאל בראיון עבודה את השאלה הכה מוכרת: "מה תעשה כשהילדים יהיו חולים?", קורות חייו , הפלא ופלא, לא נזרקים לפח רק כי עולה מהם שיש בבית תינוק.
נקודות הזכות אינן הטבה למשפחה, כמו שחושבת ח"כ קול. לא מדובר בקצבאות הילדים, אותן קצבאות שהח"כית המודאגת הרימה יפה יד כשקוצצו באכזריות רק לפני זמן קצר בהובלתו של שר האוצר. נקודות הזכות מיועדות לעידוד נשים עובדות בגלל החסמים שעדיין עומדים בפניהן, ולא לסטרייט או גיי, טרנסג'נדר, או כזה שסובל מהשד העדתי. הן גם לא מיועדות לגבר נכה שצריך לפרנס ילדים, לעובד הקבלן שמרוויח שכר מינימום וגם לא לאבא האתיופי שנמצא תמיד בתחתית סולם השכר. באלה, אגב, לח"כית שפועלת בכנסת הנשית אי פעם (27 ח"כיות ) כנראה פחות דחוף לטפל.
אולי אם הקולגה קריב תצליח, יחד עם הח"כים הלא עסוקים מאיר שטרית וליצמן, במאבק על העבד השלישי, יהיה לה יותר זמן גם לנושאים השוליים האלה. בינתיים , אין עתיד.