האני עלמי הוא איש עסקים. הוא גר במזרח ירושלים ופעיל כבר שנים בתחום התקשורת מול השוק הישראלי והפלסטיני. בראיון שערכנו איתו לאחרונה סיפר איך קנה את אלווריון שנכנסה לכינוס, ואיך מכר אותה בתוך שלושה שבועות לשותף, שרצה אותה לגמרי לעצמו. הוא ויתר כי יש לו חברה משלו שדורשת הרבה עבודה – קולנט, ספק האינטרנט השני בגודלו ברשות הפלסטינית, ויש לה גם סניף משמעותי במגזר הערבי הישראלי.
בניגוד ללא מעט פלסטינים עלמי לא מתלונן על אפליה. למעט אירוע אחד שקרה כשעבד כמהנדס במוטורולה ולא קיבל קידום בגלל מקום מגוריו, הוא מסתדר יפה עם המגזר היהודי. העברית שלו שוטפת (גם קריאה וכתיבה), יש לו חברים ושותפים ישראלים-יהודים, והוא בקשר קבוע עם עיריית ירושלים בנושא עידוד תעסוקה, כולל הקמת חממה טכנולוגית ליזמי מזרח העיר. רק בנתב"ג לא מכירים אותו. עלמי מורגל כבר בעיכובים ובפשפושים, אבל אפילו הוא לא היה מוכן למה שקרה לו שם לאחרונה.
צילום: אייל טואג
הוא הגיע לנתב"ג בדרך לפאריז. עוד טיסת עסקים קצרה ושגרתית. אחרי שהפכו לו את המזוודה ובדקו אותו גם פיזית הודיעו לו שהוא יכול לעלות למטוס, אבל בלי הנעליים. למה? ככה, אף אחד לא טורח לתת הסבר בסיטואציות האלה. "להשאיר את הנעליים כאן בנתב"ג"? תהה עלמי "לא" ענו לו "תכניס אותן למזוודה שעולה לבטן המטוס". "ואיך אטוס? יחף?" שאל עלמי "אנחנו ניתן לך כפכפים" הייתה התשובה. עלמי לא התכוון לעלות לאף טיסה בכפכפים וכך החל משא ומתן מפרך במהלכו הסכימו הבודקים שיעלה עם זוג נעליים אחר שלו, שכן עבר את הבידוק (חומרי הנפץ כנראה לא היו שם בסוליות).
בדיוק כשעלמי חשב שהכל נגמר הסתבר שלא. "תעלה למטוס עם נעליים" הייתה ההוראה "אבל לא עם שום דבר אחר. שעון, ארנק, לפ טופ, טלפון נייד – הכל לבטן המטוס". למה? ככה. עלמי חשב להתחיל קרב נוסף ואז הבין שהטיסה תיכף תמריא בלעדיו. רק כשהתיישב במטוס הבין את גודל הטעות. לו תיסע המזוודה למקום אחר (כמו שקורה לפעמים) הוא נוחת בפאריז בלי כסף, טלפון , לפ טופ או חליפת עסקים.
האם עלמי יתבע את הרש"ת, או המדינה, בשל התהליך המביך שעבר? כנראה שלא. אנשי עסקים פלסטינים זקוקים לשדה התעופה וכל תביעה מתוקשרת תהפוך את חייהם לרעים עוד יותר. האם יש סיכוי שהתהליך הזה יחזור על עצמו? בוודאי. מדינת ישראל אוהבת להתעלל בערבייה, ובפלסטינים על אחת כמה וכמה – גם כשהם מובילי דעה מתונים במיוחד. לא מזמן ראיינתי את הודא אל ג'ק, האישה החזקה בתחום השקעות ההון ברשות.זה קרה בשדה התעופה כיוון שהיא הייתה בדרך לעוד טיסת עסקים. לאל ג'ק יש דרכון אמריקאי והיא עוברת בנתב"ג עשרות פעמים, ועדיין חיכיתי לה שעה עד שתסיים את הבידוק. היא ידעה שאני ממתינה והתנצלה מעומק הלב. אני הרגשתי שדווקא אני צריכה להתנצל . "זה המצב" אמרה בשקט "נכון שזה לא עוזר לקידום התחושות הטובות בין שני העמים". כששמעתי את הסיפור של עלמי חשבתי איזו מהומה היה עושה איש עסקים יהודי לו היו מעיזים להציע לנחות בפאריז בכפכפים. סביר להניח שאיש לא היה מעלה בדעתו את הפתרון היצירתי הזה. איש עסקים פלסטיני, לעומת זאת, ממש אין בעיה להשפיל.
ולמי שצריך עוד כמה תזכורות לאירועים שכאלה בנתב"ג, רק לאחרונה פורסם כי ספורטאי פלסטיני הופשט בנתב"ג וטס להשתלמות מקצועית יחף וללא חפציו