בכל סכסוך בין עובדים להנהלה נשמעות מטבע הדברים, לפחות שתי גרסאות, אלא שבסיפורם של מפעלי נייר חדרה,שעלו השבוע לכותרות, הפערים גדולים במיוחד.
העובדים, מצידם, טוענים כי ההנהלה מבקשת לקצץ שליש מהמשכורת, וכשמדובר בעובדי תעשייה, זוהי מכת מוות חודשית. בימים האחרונים, לאחר שההנהלה החליטה להשבית את המכונות עד תום דיוני השכר (שימו לב, לא פיטורים אלא דיוני שכר) יצאו 850 העובדים להפגנות סוערות. באחת מהן אפילו כלאו את המנכל במפעל. תלוש שכר שנחשף השבוע בטלביזיה הובא כהוכחה ניצחת – 8000 שקלים חודשיים.
באופן טבעי לגמרי הולך הלב עם העובדים. מצב המשק סוער מאוד כרגע, חברות מחליפות ידיים, התחושה של גל פיטורים – שיש לומר את האמת, עוד לא הגיע – מאיימת כל הזמן, והכותרות על מעגל העוני המתרחב גם הן לא תורמות למצב הרוח, אלא שעם כל הסימפטיה לעובדים, כדאי להקשיב גם לגרסת ההנהלה.
מפעלי נייר חדרה בבעיה קשה הידועה לכל הצדדים – הדוחות הכספיים מצביעים בשנים האחרונות על הפסדי עתק. כמו תעשיות אחרות: צמיגים (אליאנס השכנה) , טקסטיל (נגב) או נעליים (בריל), גם כאן מדובר בתחום שסובל מתחרות עולמית קשה. הניסיון לתחזק מפעל כה גדול, ולשלם למאות עובדיו, הופך אתגר לא פשוט. בפני ההנהלה, וכמובן הבעלים, עומדות שתי אפשרויות: להמשיך להתחרות בתנאים הקיימים ולקוות לטוב, או להתייאש, לסגור את הבסטה, ולשלוח את כל העובדים הביתה . בנייר חדרה – כרגע מפעל מפסיד, כאמור, עוד חושבים שאפשר להציל את המקום ואילו להרוויח, אבל לא בתנאים הנכחיים. כלל העובדים, כמו גם המנכל שכבר קיצץ 10% משכרו, נדרשים להירתם להבראה.
והנה החלק המעניין: העובדים, רובם ככולם מאזור חדרה, חלקם מכפרי המשולש, מתחלקים לשלושה סוגים: זמניים שאפילו לא מאוגדים בהסכם דור ב' (ככה זה כשוועד חזק דואג לעובדי דור א') ולכן שכרם נמוך, עובדים בחוזים אישיים ששכרם לא עלה כבר שלוש שנים , וכ-370 עובדים שמאוגדים בהסכם קיבוצי ומהם, כמובן, מגיע הועד. לטענת ההנהלה לא ניתן למצוא מבין העובדים האלה את 8000 השקלים הייצוגים (שהם, ככל הנראה, שכרו של עובד זמני), אלא משכורות גבוהות ויפות הנעות בין 20-30,000 שקלים בחודש, ומהן דווקא כו ניתן לקצץ. הבדלי גרסאות כבר אמרנו?
דיון נוסף נסוב על גובה הקיצוץ. בעוד העובדים מתקוממים נגד שליש טוענת ההנהלה שבקשותיה שונות לגמרי :מי שמרוויח עד 10,000 שקלים לא יפגע כלל. ומעל הסכום הזה יערך קיצוץ הדרגתי בין 5%-8%. אז על מה המאבק? לא ברור. מה שברור הוא שכרגע המפעל מושבת.
"הועד מתנהג כמו בחלם" אמר לי אדם המכיר היטב את הנושא "כל מי שמסתכל בדוחות רואה שהמפעל מדמם. בקצב הזה בתוך שנה בעלי המניות יפסיקו להנשים אותו, ומה יעשו אז העובדים? חברת החשמל לא תקלוט מאות אנשים, אליאנס הסמוך בבעיות משלו, ואף אחד לא ירצה לנסוע מחדרה לתל אביב כדי לעבוד, מה גם שחלק מהאנשים הם עובדים מבוגרים. עופר בלוך (המנכ"ל) ימצא לעצמו עבודה אחרת, אבל הלוחמים של היום יהפכו לדיירי קבע בלשכת התעסוקה מחר".
אז למה בכל זאת המלחמה? כי כמו כל ועד חזק שבמשך שנים ארוכות ביקש וקיבל כל שדרש, גם זה של מפעלי נייר חדרה עומד היום בפני מציאות שהוא לא מכיר – בעיה כלכלית קשה, אולי קריטית לקיומו של המפעל, והנהלה שלא פוחדת ממנו. על אף המציאות החדשה הוא בוחר להשתמש בכלים ישנים: הפגנות, השבתות, כליאת המנכל ורעש גדול הכולל העסקת יחצן יקר שלא בוחל באמצעים (ע"ע הקמפיין האישי, ואחד המכוערים שנראו כאן, נגד שמואל האוזר)
הועד הישן לא חושב שכשהמפעל בבעיה, העובדים הם הראשונים שצריכים להירתם לעזור. לא לא, אלא שהוא לא לבד. הנהלה משתמשת בכלים ישנים לא פחות במטרה לשבור את העבודה המאורגנת. השבתת מכונות הם פעולה אלימה ממש כמו כליאת מנכל בחדרו.
גורלם של מפעלי נייר חדרה יקבע, ככל הנראה, בעתיד הקרוב. קומון סנס ישיב את העבודה לסדרה, המשך כיפופי הידיים יביא לסיום רע, באזור מוכה אבטלה ממילא. איפה ההסתדרות, כשמדובר בקרוב לאלף עובדים, אתם שואלים? עסוקה במלחמות מול איתן כבל בבית המשפט, כשהמלך עופר מנסה להכתיר את יורשו ניסנקורן על פי חוקה דרקונית, וללא בחירות. מי אמר עבודה מאורגנת של פעם, ולא קיבל.